אין מדובר בטעות ואפילו לא בפליטת קולמוס - מערכת עיתון הארץ דוגלת במדינות רווחה ממשלתית! אכן כן! העיתון שמאז מעולם תיעב תיעוב עמוק את מדינת הרווחה, המיסוי הגבוה, החסמים לשוק החופשי ובכלל את כל מה שמפריע להון, דוגל במדיניות רווחה ממשלתית. לא זו בלבד שהארץ הפך את עורו בנושא הוא אפילו אימץ את הטיעון הנושן של חסידי מדינת הרווחה לפיו צדקה פרטית ובתי תמחוי המופעלים על-ידי גופים פרטיים אינם מדיניות רווחה - הם בעצם ההפך הגמור.
מדובר במהפך מדהים, שכן על-פי התיאוריות הכלכליות-חברתיות בהן דגל הארץ מאז ומעולם מדיניות הרווחה היחידה הבאה בחשבון היא צמיחה. על המדינה להסיר כל חסם בפני ההון שרק בכוחו להביא להשקעות ולצמיחה. מה שמגביל ומרתיע את ההון כגון, מיסוי גבוה ,רגולציה מכבידה ושירות ציבורי גדול, מוקצה מחמת מיאוס. אין צורך לומר שקצבאות הביטוח הלאומי היו אחד האויבים הגדולים ביותר עליהם הכריז העיתון מלחמה ממושכת.
כמו שנאמר לעיל, גבירותיי ורבותי - מ-ה-פ-ך! וכך כותבת מערכת הארץ: "העמותות לחלוקת מזון, שהתגאו תמיד ש-98% מתקציבן מקורו מתרומות פרטיות, הן גולם שקם על יוצרו. בשנים האחרונות הן העצימו את בתי התמחוי וחלוקת המזון עד כדי כך, שפטרו את הממשלה מן הצורך לפתח כלים מובהקים של מדינת רווחה לפתרון המצוקה: מעונות יום, הכשרה מקצועית, הזנה בבתי הספר, ועוד. גם כשאלה נעשים, הם מתגמדים לנוכח הרושם היחצ"ני האדיר של נדבנות המזון".
עיון מדוקדק יותר במאמר המערכת מגלה מהי הסיבה האמיתית לכך שהארץ מזדרז כל כך לתמוך במדיניות רווחה ממלכתית ומתנגד לעמותות הפרטיות. מתברר ששר הרווחה התייאש זה מכבר הנהגת מדיניות רווחה ממלכתית ופנה לבקש תמיכה ממשלתית לעמותות הפרטיות העוסקות בחלוקת מזון לנצרכים.
זאת ועוד, על-פי המאמר "הרצוג אף תבע להקים מועצה ציבורית להבטחת הביטחון התזונתי בישראל, שתסדיר את פעילות העמותות, ותבחן את צורכי הציבור הסובל מאי ביטחון תזונתי." במילים אחרות אומר השר הרצוג, אם אתם לא מוכנים להגדיל קצבאות באופן ציבורי וחוקי ושוויוני תנו כסף לחלוקת מזון ואמצעי קיום באופן פרטי.
מהלך טקטי תמיד - אבל תמיד - חייבים לחשוד במערכת עיתון הארץ! אם החבורה העלומה הזו דוגלת פתאום במדיניות רווחה ממלכתית, סביר שתמיכה זו היא מהלך טקטי בלבד שנועד לחסום זליגת כספים לעמותות פרטיות [חלקן אגב דתיות-חרדיות]. למערכת הארץ לא אכפת אם כל הנצרכים יתפגרו ברחוב מרעב, אבל אם יש צורך לחסום בזריזות הקצאת כספים לגופים פרטיים העוסקים ברווחה - מותר להשתמש אפילו בנימוק הנכון כשלעצמו! על הצורך במדיניות רווחה ממלכתית.
איך אני יודע שלא מדובר במהפך אמיתי? ראשית, קריאה של שנים בעיתון ארץ כבר לימדה אותי פרק אחד או שניים בהשקפות הנוהגות בו ביחס לשאלות רווחה [להוציא חריג אחד- העיתונאי אריה כספי זצ"ל]. שנית, מדיניות רווחה עולה כסף- במיוחד בתקופות מצוקה - והיא דורשת הגדלת מיסוי על בעלי הכנסות גבוהות, הגדלת הסקטור הציבורי ועוד פעולות שנחמיה שטרסלר, בתמיכה נחושה של הבעלים- עמוס שוקן יהיה מוכן לחסום אותן, אפילו בגופו. עיתון הארץ הוא באמת לא המקום ממנו תצא בשורת מדינת הרווחה.
אם רוצה הקורא חיזוק לנטען הוא יכול למצוא אותו במאמרו של נחמיה שטרסלר המתפרסם היום. קינה כה עמוקה ונוגה על מצוקותיהם של הטייקונים הכלכליים לא נשמעה בארצנו מאז ומעולם. דמעות חנקו את גרוני כאשר למדתי על מצוקותיהם של העשירים מאוד. מתברר שחלקם עשה בישראל ממש עסקים גרועים ולהלן ציטוט ממגילת נחמיה:
"בנק הפועלים לדוגמה שווה היום פחות מהמחיר ששילם עליו טד אריסון לפני 10 שנים. אז אולי המדינה לא מכרה אותו כל כך בזול? רק לפני כמה ימים דרש בנק המזרחי משרי אריסון להגדיל את הביטחונות להלוואה שלקחה כדי לממן רכישת מניות בבנק, שנרכשו לפני כשנה במחיר כפול משוויין היום."
האם שקלת לרגע מר שטרסלר הנכבד את האפשרות המפחידה שבנק הפועלים בהיותו נתון בבעלות ממשלתית וכאשר נוהל על-ידי מנהלים שהרוויחו משכורות נמוכות בהרבה מהנהוגות בו כיום, צמח ושגשג והפך לנכס שרצו מאוד לרכוש אותו בשוק הפרטי ואילו הבעלות הפרטית והניהול היקר מאוד לא היטיבו בסיכומו של דבר את מצבו? אני מניח שלא שקלת לרגע את האפשרות המפחידה הזו- היא הרי עלולה למוטט את כל יסודות אמונתך, שהיא אמונתו של עיתון הארץ, האמונה בשוק החופשי במשק הפרטי ובקפיטליזם הטהור, שאף בארצות מוצאו קצת התייאשו ממנו לאחרונה.
