בדוחא שבקטר התקיימה השבוע "ועידת ירושלים השישית" בהשתתפות נציגים רבים מהעולם הערבי והאיסלאמי. בוועידה לא השתתף שום נציג של ארגון הפת"ח אך מצד החמאס נכח בה ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של הארגון.
הוועידה דנה בנושא ירושלים והתמיכה בה אך נושא חשוב לא פחות היה הדיון בפיצול במחנה הפלשתיני והמחלוקת שקרעה את המרקם הפוליטי לשתי ישויות נפרדות, מדינת חמאס ברצועת עזה וישות הנשלטת בשטחי יהודה ושומרון על-ידי הרשות הפלשתינית והמונשמת על-ידי ישראל וארצות הברית.
העיתונות הערבית דיווחה על קונסנזוס בין כל באי הוועידה כי יש לסיים במהירות את המחלוקות בין הפלשתינים דהיינו בין הפת"ח לחמאס.
ח'אלד משעל נשא נאום בוועידה שבו הודיע כי ארגונו הגיע להסכמה עם ההנהגה המצרית בדבר הקמת "ממשלת פיוס לאומית", בנייה מחדש של מנגנוני הביטחון הפלשתינים בסיוע מדינות ערב ורפורמה מקיפה באש"ף.הוא הסביר כי סוכם על הקמת מנגנונים שלא יאפשרו פריצת המחלוקות מחדש וכי במסגרת הפיוס תושג גם הסכמה על נושא הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת.
לכאורה נשמע הגיוני ומבטיח אלא שכבר היינו בסרט הזה בעבר. לארגון החמאס יש בעיה בדעת הקהל הפלשתינית והערבית,הוא איננו יכול להצטייר כמי שמתנגד לפיוס הלאומי שכן הפיוס הזה נתפס כמפתח להסרת המצור מעל רצועת עזה ונתמך על-ידי כל מדינות הליגה הערבית, לכן נוקט החמאס בטקטיקה של "הפוך על הפוך", הוא מציג מצג כאילו הוא מעוניין בפיוס הלאומי וכי ארגון הפת"ח מנסה לטרפד אותו. ח'אלד משעל כבר התחיל במלחמה הפסיכולוגית הזו כשהודיע בנאומו בדוחא כי נודע לו שיש גורמים בגדה המנסים לחבל בהבנות שהושגו בקהיר וכי הוא מיהר להתקשר לשר המודיעין המצרי עומר סלימאן, המנהל את שיחות הפיוס בקהיר, ולדווח לו על כך.
אין מה לזלזל בארגון החמאס, מנהיגיו יודעים לעבוד בשטח והם עושים את הכול כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון ברצועת עזה בידיהם.
החמאס מנסה להרוויח זמן, הוא בא לשיחות הפיוס בקהיר מתוך עמדת כוח בעוד הוא מנהל משא של דה-לגיטימציה לנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס. מידי יום חוזרים מנהיגי החמאס ,באמצעי התקשורת השונים, על הצהרותיהם כי כהונתו של הנשיא עבאס מסתיימת בעוד שלושה חודשים דהיינו ב-9 בינואר 2009 וכי בכוונתם להכריז על השיח' אחמד בחר ממלא-מקום יו"ר הפרלמנט כמחליפו של הנשיא עבאס.
המצב הטוב של החמאס ממה נובע הביטחון העצמי הרב של החמאס בשיחות הפיוס בקהיר? התשובה פשוטה, מצבו של החמאס מעולם לא היה טוב יותר וזאת מכמה סיבות:
א. החמאס שולט שליטה מוחלטת ברצועת עזה ועל פיו יישק דבר.הוא הקים גם צבא מסודר ומחומש באמצעי לחימה,אין לפת"ח אופציה צבאית להביסו ברצועת עזה והוא מצויד ברקטות וטילים היוצרים
"מאזן אימה" מול ישראל.
ב. החמאס נהנה מתמיכה מלאה של אירן וסוריה שמעמדן התחזק במזרח התיכון.
ג.חל שיפור רב ביחסים בין ארגון החמאס לירדן.
ד.אין התקדמות במשא-ומתן בין הרשות הפלשתינית לישראל בנושא הסדר הקבע דבר שמחזק בעיני הפלשתינים את "אופציית ההתנגדות" שבה דוגל החמאס על פני "אופציית המשא-ומתן" שאותה מובילה הרשות הפלשתינית.
היתרונות האלה מאפשרים לחמאס לנהל משא-ומתן עם המצרים ועם שאר הפלגים הפלשתינים מתוך עמדה של כוח, הדיונים בהצעת הפיוס המצרית אמורים להתפצל לועדות ולהימשך בין חצי שנה ל-9 חודשים ,בינתיים החמאס יחזק את שליטתו ברצועה ויגביר את מאמציו להשתלט גם על הגדה.
אין ספק שמעמדו של הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס הוא חלש אולם בחולשה הזו יש גם הרבה כוח.עבאס נהנה מתמיכתן של ארצות הברית והקהילה הבינלאומית ושל מדינות ערב המתונות. נושא המשך כהונתו של עבאס בתפקיד בנשיא הפלשתיני מעבר ל9 בינואר 2009 איננו נושא משפטי, החוק הפלשתיני בנושא זה ברור אך החמאס הצליח להפוך את הסוגיה למחלוקת פוליטית ולמנוף שמפעיל לחצים על מחמוד עבאס והרשות הפלשתינית.
האיום של ארגון החמאס להכריז בעוד שלושה חודשים, באופן חד-צדדי, על השיח' אחמד בחר כנשיא הפלשתיני החדש נשמע מופרך.
בחמאס יודעים היטב שקלושים הסיכויים שהקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות יכירו בו אפילו כנשיא זמני.
כמה אופציות לפעולה בכל זאת בפניו של הנשיא מחמוד עבאס קיימות כמה אופציות לפעולה אשר יכולות גם למלכד את החמאס ולהביא לשינוי בעמדתיו בנושא הנשיאות הפלשתינית:
א. להמשיך בתפקידו כנשיא תוך התעלמות מדרישת החמאס, לכנס את המועצה המרכזית של אש"ף ולקבוע מועד חדש לבחירות ולנשיאות ולפרלמנט ולכהן בתפקיד עד מועד קיום הבחירות.
ב. להכריז על מצב חירום בשטחים, להודיע על פירוק הרשות הפלשתינית והמועצה המחוקקת (הנשלטת בידי החמאס),להטיל את האחריות לכישלון הדיאלוג הלאומי על החמאס ולהכריז על מועד חדש לבחירות לנשיאות ולפרלמנט.במקרה כזה בסמכותו של מחמוד עבאס כיו"ר אש"ף להעביר את סמכויות הרשות הפלשתינית לועד הפועל של אש"ף אשר יפעל כ"ממשלה לאומית" של העם הפלשתיני.
בודאי קיימים גם תרחישים נוספים, ישראל וארצות הברית יכולות לתמוך במחמוד עבאס בצעדים שהוזכרו לעיל, דבר שיגרור אחריו תמיכה של הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות ויבודד את החמאס.
הנה כי כן, גם בחולשה יש אלמנטים של כוח ולכוח הרב של ארגון החמאס יש גם מגבלות.מה שנדרש עכשיו מהנשיא הפלשתיני עבאס הוא לקבל את ההחלטה הפוליטית הנכונה ,זמנו קצר והוא יצטרך להחליט בעתיד הקרוב הוא איננו יכול להמתין עד לדקה האחרונה של המועד הרשמי לתום כהונתו.
