השואה? עסק שולי

השואה הייתה שולית במשפט נירנברג, שנפתח השבוע לפני 62 שנים, ולא במקרה. אמנת בית הדין הצבאי הבינלאומי, אשר הגדירה את סמכויותיו ודרכי פעילותו של בית הדין שעתיד היה לשבת במשפט נירנברג, הגדירה את המושג "פשעים נגד האנושות" ומנתה ביניהם: "רצח, השמדה, שיעבוד ומעשים בלתי אנושיים אחרים שנעשו נגד אוכלוסיה אזרחית לפני המלחמה או במהלכה, או רדיפות מטעמים מדיניים, גזעיים או דתיים בעת עשיית פשע כלשהו שבתחום שיפוטו של בית הדין הזה או בקשר לעשיית אותו פשע, בין שהדבר נחשב לפגיעה בחוקיה הפנימיים של המדינה שבה בוצע הפשע ובין שאינו נחשב לפגיעה בהם". הייתה זו הגדרה מצמצמת, משום שלפיה ניתן היה להעמיד לדין את רוצחי העם היהודי רק אם מעשיהם היו קשורים לפשעי מלחמה או לפשעים נגד השלום. כלומר: השואה לא הוגדרה כפשע בפני עצמו, אלא רק כ"פשע נלווה" למה שנתפס כפשעים העיקריים של הנאצים. היו לכך שתי השלכות. האחת - משפטית, כפי שכותב ד"ר אריה כוכבי בספרו החשוב הדרך למשפטי נירנברג: "תיקון פשוט לכאורה זה הגביל באופן משמעותי את המושג פשעים נגד האנושות, במובן זה שרדיפות על-רקע פוליטי, גזעי או דתי היו שפיטות רק אם התקיימו תוך כדי ביצוע פשעי מלחמה או פשעים נגד השלום או בקשר אליהם - כלומר השמיט למעשה את מעשי הזוועה שנעשו לפני פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939". השנייה - מעשית, ולאחר מכן היסטורית ותפישתית. אם השואה היא "פשע נלווה", הצגתה במשפט תהיה גם היא נלווית לפשעים העיקריים. וכך אכן אירע, כפי שמוסיף ומסכם כוכבי: "רצח יהודי אירופה לא עמד במרכזו של משפט נירנברג, למרות התיעוד הרב שנחשף במהלך המשפט. מעשי הזוועה שנעשו בהם הוזכרו בעיקר בהקשר של פשעים נגד האנושות [טעות סופר; צריך להיות: פשעים נגד השלום - א.ל] ופשעי מלחמה". התביעה במשפט נירנברג התבססה בעיקר על מסמכים. היו אלו מסמכים שנכתבו או נחתמו בידי הנאצים עצמם, ובעיקר - הנאשמים. הייתה זו הדרך הטובה ביותר להשיג הרשעה, שהרי נאשם לא יכול להתכחש לחתימתו או לטעון שלא ידע על מה חתם. במבט לאחור, הסביר גדעון האוזנר - היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן - את היתרונות והחסרונות של שיטה זו: "לאלה [מסמכים - א.ל] יתרון ניכר, כי מה שכתוב במסמך מדבר בעד עצמו, שחור על גבי לבן, להבדיל מעד המוסר עדות. אין לחקור מסמך ואין צורך להסתמך על 'כוח זכרונו', ובפרט שנים לאחר האירוע. מסמך אינו ניתן לחקירה נגדית ואי-אפשר לשבור או לבלבל אותו בחקירה. הוא מעיד על עצמו. אינו זועק, אך גם אי-אפשר להשתיקו. "...זה גם היה הקו שננקט בנירנברג: מעט עדים, סרטים דוקומנטריים אחדים, וביניהם תלי-תלים של תעודות. הכל היה יעיל וחלק. אך זו גם הייתה אחת הסיבות שהמשפט ההוא לא זיעזע את הלבבות". לענייננו ניתן להוסיף: זו גם הייתה הסיבה המרכזית לכך שהקורבנות והניצולים הוצגו כפסיביים. שהרי תיאור השואה בא כמעט בלעדית מנקודת מבטם של הרוצחים - אם במסמכים שהוגשו ואם בעדויותיהם - ולא מזו של הקורבנות. וגם כאשר הובאו עדים, היו ביניהם רק יהודים בודדים, ואף לא אחד מבין מורדי המחנות והגטאות. ואילו הסרטים הראו בעיקר את המוני הגופות ואת האסירים המשוחררים נוראי המראה. אין לטעות ולומר, שהשואה נעדרה מן המשפט. הן התובעים והן השופטים הכירו במלוא חומרתה. משפט נירנברג גם היה המקום הראשון בו דובר על שישה מיליון קורבנות (ליתר דיוק: 5.7 מיליון) - המספר שהפך למוסכמה כללית למרות שכנראה אינו מדויק. השואה מופיעה במישרין בכתב האישום בסעיף האישום הרביעי - פשעים נגד האנושות. היא תופסת עמוד אחד מבין 68 עמודי כתב האישום (בנוסחו האנגלי). בין היתר נאמר: "היהודים נרדפו בצורה שיטתית מאז 1933. נשללה מהם חירותם, הושלכו למחנות ריכוז ושם נרצחו ונפלו קורבן להתעללות. רכושם נגזל. מאות אלפי יהודים סבלו מיחס זה עוד לפני 1 בספטמבר 1939. "מאז 1 בספטמבר 1939, רדיפת היהודים גברה עשרות מונים. מיליוני יהודים מגרמניה ומהארצות הכבושות במערב [בעיקר הולנד, בלגיה וצרפת - א.ל] נשלחו להשמדה במזרח". כתב האישום ממשיך ומביא כדוגמא את ליל הבדולח, רצח של 60,000 יהודים ליד ריגה, רצח של 20,000 יהודים בלוצק ורצח של 60,000 יהודים בקייב ובדנייפרופטרובסק. עוד מוזכרת הקמת הגטאות, בהם "היהודים נכלאו ועונו, הורעבו, היו קורבן למעשי זוועה חסרי רחמים ולבסוף הושמדו". ואולם, משמעותיים יותר לענייננו היו אותם קטעים בכתב האישום, אשר בהם הוסתרה או הוצנעה העובדה שהקורבנות היו יהודים. הנה כמה דוגמאות:

• "הרציחות וההתעללויות בוצעו במגוון אמצעים, כולל יריות, תליות, המתה בגז, הרעבה, דחיסת [בני אדם - א.ל], תת-תזונה שיטתית, הטלה שיטתית של עבודות מעבר ליכולתם של אלו שהצטוו לבצען, מניעת ניתוחים וטיפול רפואי, בעיטות, מכות, עינויים מכל הסוגים... וביצוע ניסויים על בני אדם חיים".

• "הם ביצעו רצח עם מכוון ושיטתי, כלומר: השמדה של קבוצות גזעיות ולאומיות, נגד אוכלוסיות אזרחיות בשטחים כבושים מסוימים, במטרה להשמיד גזעים וכיתות מסוימים של עמים ולאומים וקבוצות דתיות או גזעיות, ובמיוחד יהודים, פולנים, צוענים ואחרים".

• "מתוך 230 נשים צרפתיות שנשלחו מקומפיין [עיר בצרפת - א.ל] לאושוויץ בינואר 1943, 180 מתו מתשישות בתוך ארבעה חודשים".

• "מתוך 228,000 אסירים פוליטיים וגזעיים צרפתיים שנשלחו למחנות ריכוז, רק 28,000 שרדו". ונעיר: 77,000 מבין יהודי צרפת נספו בשואה.

• "בערך 1,500,000 בני אדם הושמדו במיידנק ובערך 4,000,000 הושמדו באושוויץ. בין אלו היו אזרחים של פולין, ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה, צ'כוסלובקיה, צרפת ומדינות אחרות". ואנו נציין: במיידנק נרצחו 360,000 בני אדם, מחציתם יהודים. באושוויץ נרצחו 1.5 מיליון בני אדם, מתוכם 1.1 מיליון יהודים.

• "בבאבי יאר שליד קייב נורו למעלה מ-100,000 אנשים, נשים, ילדים וזקנים". למעשה, מחצית מהנרצחים בבאי יאר היו יהודים.

• "במחנה ינוב בעיר לבוב רצחו הגרמנים 8,000 ילדים בתוך חודשיים". האמת: מחנה זה איכלס רק יהודים ואלפים נספו בו.

כבר ביומו הראשון של המשפט התייחס התובע הראשי, השופט העליון האמריקני רוברט ג'קסון, לשואה - אך באותו הקשר שהזכרנו: כחלק מכלל פשעי הנאצים. ג'קסון אמר: "הפשעים [נגד היהודים היו - א.ל] הפראיים והמרובים מכל שתוכננו ובוצעו בידי הנאצים... הגטו היה המעבדה לבדיקת אמצעי דיכוי. בראשונה הופקע הרכוש היהודי, אך ההרגל נשתגר לכלל אמצעים דומים נגד גרמנים אנטי-נאציים, פולנים, צ'כים, צרפתים ובלגים. השמדת היהודים איפשרה לנאצים להפעיל ביד מנוסה שיטות דומות נגד פולנים, סרבים ויוונים. צרת היהודי הייתה איום מתמיד נגד כל התנגדות ומורת רוח ביסודות אחרים שבאוכלוסיית אירופה - פאציפיסטים, שמרנים, קומוניסטים, קתולים, פרוטסטנטים, סוציאליסטים. לאמיתו של דבר הייתה איום על כל רעיון מתבדל ועל חייו של כל מי שאינו נאצי". כלומר: השואה היא אומנם פשע איום, אך לא בהכרח ייחודי. לשם הדיוק וההגינות יש לומר, שבהמשך דבריו התייחס ג'קסון בהרחבה לשואה ותיאר אותה במילים קשות ביותר. "ההיסטוריה אינה יודעת פשע שנעשה נגד קורבנות כה רבים, או שבוצע אי-פעם באכזריות מחושבת שכזאת", אמר. הוא תיאר את שלבי רדיפת היהודים, החל מחוקי נירנברג ועד להשמדה ההמונית. "הוכחותינו תהיינה מבחילות", הוסיף, "ואתם תאמרו כי גזלתי מכם את שנתכם. אך אלה הם הדברים שהגעילו את העולם כולו וקוממו כל בן-תרבות נגד גרמניה הנאצית".