החומר הטוב ביותר היום, לסקלרותרפיה, הינו הפולידוקנול (Polidocanol). בנוסף לפעולתו המטרשת, הפולידוקנול הינו גם חומר מאלחש, המפחית באופן משמעותי את הכאב, ממילא מזערי, שבהזרקה.
מנגנון הפעולה: מייד אחרי ההזרקה, הפולידוקנול גורם לגירוי מקומי בדופן הפנימית (אינטימה) של נימים/ורידים ובעקבות זאת, לתהליך דלקתי והיצרות כלי דם אלה, עד לסגירתם המוחלטת. תהליך ההצטלקות והיעלמות כלי הדם (panluminal endofibrosis), אורך כחודש. אחרי שהפולידוקנול מבצע את פעולתו באופן מקומי, הוא נמהל ועובר דילול במערכת הדם הכללית, כך שאינו מסוגל לגרום לשום נזק לכלי דם אחרים, שלא באתר ההזרקה.
סקלרותרפיה מתבצעת בסדרת טיפולים (בהתאם לחומרת התופעה), ברווחים של כשבוע עד שבועיים, בין טיפול לטיפול, לסירוגין ברגל ימין ושמאל. הזרקת החומר המטרש לתוך הנימים והוורידים נעשית באמצעות מחט דקה ביותר ומלווה בתחושת כאב וצריבה קלים ביותר למספר שניות, בכל פעם. ורידים מסויימים דורשים לעיתים, יותר מהזרקה אחת. הטיפול אינו מונע הופעת נימים חדשים בסמוך לאזור שכבר הוזרק, תופעה טבעית ומוכרת הידועה בשם - Telangiectatic matting וגם אותם ניתן להעלים.
במידה וקיימים ורידים מורחבים גדולים (Varicose veins), יש לטפל בהם קודם בטיפול כירורגי במסגרת מרפאה לכלי דם ורק לאחר-מכן, מבצעים טיפול מטרש בכלי הדם הקטנים יותר.
תופעות לוואי אפשריות: 1. כאב קל ביותר בעת ההזרקה (מדקירת המחט וצריבה קלה מהחומר) למספר שניות;
2. אדמומיות קלה באזור ההזרקה (נעלמת תוך מספר שעות);
3. נפיחות קלה באזור ההזרקה (נעלמת תוך מספר שעות);
4. שטפי דם קטנים באזור ההזרקה (נספגים תוך שבוע שבועיים);
5. תגובות אלרגית מסוג anaphylactic reactions ו-urticaria (נדירים);
6. לעיתים נדירות יכולים להופיע עקבות, בגוון חום, במקום שבו היו כלי דם שנעלמים תוך מספר חודשים;
7. היפרפיגמנטציה - הופעת כתמים כהים באתר ההזרקה (בדרך-כלל נעלמת מאליה);
8. היווצרות נימים מורחבים חדשים (Telangiectatic matting);
9. זיהומים מקומיים (נדיר);
10. כיב ו/או נמק עם סיכוי להצטלקות (נדיר).
אין להיבהל מתופעות הלוואי והסימנים הזמניים השונים המופיעים לפעמים בעקבות טיפול הסקלרותרפיה: אפשר לומר שאתר ההזרקה יכול להיראות גרוע יותר מהרגיל אחרי הטיפול, לפני שייראה בהרבה יותר טוב, אחרי ההחלמה.
מי לא מתאים לסקלרותרפיה: אנשים הסובלים:
1. מזיהומים פעילים בסמוך לאתרי הטיפול;
2. מסוכרת לא מאוזנת;
3. מריבוי תגובות אלרגיות;
4. מאסתמה קשה;
5. הנוטלים נוגדי קרישה כמו אספירין;
6. אנשים עם פיגמנטציות מסוג - post inflammatory hyperpigmantation אחרי חבלות ברגליים;
7. עם הפרעות בקרישה;
8. עם הפרעה/מוגבלות בהליכה;
9. עם מחלות ורידים;
10. עם גורמי סיכון המשוייכים למחלות ורידים: עמידה ממושכת, הריון, השמנת יתר, גיל מבוגר, תורשתיות של מחלות ורידים;
11. נשים בהריון או המתכננות הריון.
