ארץ ישראל הובטחה לאברהם ולזרעו בברית בין הבתרים, מהים ועד למדבר ומנהר מצרים ועד לנהר פרת. לפני כ-3,500 שנים כבשו בני ישראל את ארץ ישראל והתנחלו בה, ומאז הם בעליה האמיתיים. גם אם גלו לשנים וגם אם רחקו ממנה, תמיד תמיד חזרו אליה. כאן שלטו מלכי יהודה וישראל, כאן התנבאו הנביאים בבנימין ובירושלים, וכאן ישבו החכמים: ביבנה, בציפורי, בבית שערים, באושא ובטבריה, ויצרו את התפתחות הציביליזציה המונותיאיסטית לתרבות המערב.
על הטיעון שההיסטוריה מתחילה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל, נאמר באחד האתרים של אש"ף כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ". אך גם לאלה שלא מדקדקים במיוחד ומתחילים את ההיסטוריה מימי בית שני, הרי גם אז מתברר כי האוכלוסיה היהודית מנתה באותה תקופה עד שישה מיליון נפש. ולאלה שנוח להם להניח כי ההיסטוריה הישראלית התחילה דווקא מהעלייה הראשונה שהחלה להגיע ב-1882, הרי גם על זה מקובלת היום הגרסה כי הציונות לא הגיעה לארץ ריקה.
ירושלים הפכה בימי דוד המלך ושלמה בנו לפני כ-3,000 שנים לבירת הממלכה, כ-1,700 שנים לפני שדרך הכובש הערבי הראשון על אדמת הארץ. כידוע, ירושלים איננה נזכרת בקוראן, ולו פעם אחת, ומאמיני ההלכה המוסלמית פסקו כי בירושלים אין קדושה. האימאם השיעי ג'אפר א-צאדק כותב בפירושו לקוראן (765): "אין שום קדושה לירושלים, וזו אף נוגדת לאיסלאם".
חפירות ארכיאולוגיות שנערכו ברחבי ארץ ישראל מגלות ממצאים והוכחות חד-משמעיות שכאן חיו ופעלו תמיד יהודים. בחפירה בתעלת הניקוז הראשית של ירושלים בימי הבית השני, באזור עיר דוד, התגלה מטבע שקל כסף עתיק ונדיר שבאמצעותו נהוג היה לשלם את מס מחצית השקל בתקופת בית המקדש השני, תאריך המטבע 22 לסה"נ. מפלס רחוב הקרדו רוצף באבני גיר שהונחו על השכבה משלהי ימי הבית הראשון, כך נחשפו שרידי מבנים מתקופת בית המקדש הראשון סמוך כל כך להר הבית במורדות המזרחיים של העיר העליונה. ממצא מרשים שנמצא שם הוא חותם עברי שברצועה העליונה שלו עיטור שרשרת ובה ארבעה רימונים, ובשתי הרצועות התחתונות שמו של בעל החותם בכתב עברי קדום (נתניהו בן יאש).
בחפירה ארכיאולוגית ליד מעיין הגיחון, בעיר דוד, נמצאו שברים של שלוש בולות ושתי חותמות אבן הנושאות כולן שמות עבריים וכולם מתוארכים למאה ה-8 לפנה"ס, בחותם האחד מופיע השם העברי "רפאיהו בן שלם". בחפירות רשות העתיקות בגן לאומי סובב חומות ירושלים, בשטחי החניון של עיר דוד המוכר בכינוי חניון גבעתי, נחשף מבנה מרשים משלהי ימי בית שני, קירות שחלקם השתמר עד לגובה של למעלה מחמישה מטרים עם אבנים שמשקלן מגיע למאות ק"ג, קומת מרתף, מתקני מים ומקוואות טהרה, כלי אבן ומטבעות המתוארכים לסוף ימי בית שני.
שרידים יהודים נמצאו באשדוד. לוח שיש מהמאה השלישית לסה"נ ועליו חקוקים: מנורה, שופר ולולב, ובשוליים כתוב הטובה והברכה. באשקלון נמצאה חותמת עברית מהמאה השמינית לסה"נ ובה כתוב "לאביגיל אשת עשיהו", וכן: מנורה עברית, עמודי שיש ועליהם כתוב "לשלום מנחם ומאירונה אשתו ושמואל בנם" (מוזיאון רוקפלר). בית אלפא - בית כנסת עתיק מהמאה השישית לסה"נ, בית שערים - שרידי בית כנסת שנבנה במאה השנייה, מערכות קברים רבות ומספר גדול של כתובות המעידות כי תושבים בבית שערים עסקו בקבורת מתים.
בגולן - שרידים רבים מהישובים היהודים שהיו בו בתי כנסת עתיקים ברובם מהמאה השנייה - הרביעית לסה"נ. בני הגולן השתתפו במרד היהודים ברומאים בשנת 66 לסה"נ, וגם אחרי המרד נשארו בו עיירות רבות של יהודים. בשילה, המרכז הדתי והפוליטי בתקופת השופטים, נחשפו שרידיה של קהילה עברית גדולה מן המאה ה-12 לפנה"ס.
בשנת 1989 חשף אדם זרטל על הר עיבל שליד שכם מזבח עולה שלפי התיאור המקראי הקים אותו יהושע לאחר שבני - ישראל חצו את הירדן. וכמובן המגילות הגנוזות שהתגלו לפני כ-60 שנים במערות מדבר יהודה, מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שהתגלו אי פעם בארץ - ישראל, גילוי מסעיר שכלל את השרידים הקדומים ביותר של התנ"ך יחד עם ספרים רבים אחרים שקיומם לא היה ידוע ונמצאו כנראה בשימושה של כת קדומה, כת מדבר יהודה, אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. וכן המטבעות שהתגלו מימי בר כוכבא בין השנים 132-135 לספה"נ, שנות המרד. חלקן של המטבעות התגלה באזור לטרון (חרבת עקד) על גבי מרבית המטבעות ובכל הערכים אנו מוצאים את שמו של מנהיג המלחמה "שמעון", לעיתים בצורה מקוצרת "שמע" ולעיתים בצירוף התואר נשיא ישראל.
הבנייה עצמה בארץ ישראל הייתה נדירה ומיוחדת: חומות ארמונות ומקדש, בנייה באבני גזית שהייתה באותה עת מופת בעולם כולו. ירושלים נבנתה באבני גזית, והענק שבמבצרים, הר הבית, השתרע על 144 דונמים כשעשרת אלפים פועלים יהודים עמלים על בנייתו. בכל העולם לא הייתה באותה עת חומה גבוהה כחומת הר הבית. והכיצד הוסעה אבן גזית במשקל 550 טון שאותה אפשר לראות במנהרת הכותל, לא ידוע עד היום. נתיבים משוכללים היו פרושים לאורך הדרכים, ודוגמא מופלאה לכך היא דרך עולי הרגל מיפו לירושלים שנקראה "דרך הקודש" (ישעיהו ל"ה 8) עליה נהרו מאות אלפי יהודים עולי הרגל מיפו לירושלים דרך מעלה בית חורון, מסלול בן 60 ק"מ.
היהודים בנו והפריחו את הארץ בימי בית ראשון ושני, המשנה והתלמוד, והערבים הביאו לכאן אך ביזה והרס. כך היה מאז ומתמיד ומהעת האחרונה, החורבן שנותר בגוש קטיף. הם לא בנו שם לאחר גירוש היהודים, הם לא נטעו שם, הם רק טרודים עד מעל הראש בניסיונות לרצח ולמוות.
הבאתי כאן מעט מזעיר על ממצאים ארכיאולוגיים כשכולם מצביעים ללא עוררין ובאופן מוחלט כי ארץ - ישראל הייתה אלפי שנים ארץ מכורה, האחת והיחידה, ליהודים וליהדות.
