פרקליטי "השטן"

מי שמכיר היטב את ההיסטוריה של הגוש הקומוניסטי ז"ל ודאי נזכר בשיטות הנלוזות שהונהגו באותן המדינות, החל מאי-כיבוד זכויות הפרט והאזרח ועד הגליית הבלתי רצויים לגולג. בין שני צידי הסקאלה הזו בוצעו מעשים מסמרי שיער עליהם אין טעם, כך יש לקוות, להכביר מילים. מאמר זה מבקש להתמקד באחת מן השיטות האכזריות של התערבות גסה בחיי הפרט. הווה ידוע לכל שבתקופות מסוימות השלטונות "הנאורים" של מדינות מזרח אירופה אסרו לחלוטין לימודי פסיכולוגיה וסוציולוגיה ופילוסופיה. עבור השלטונות הייתה טמונה בלימודים אלה סכנה ממשית לעצם קיומו של המשטר. מובן מאליו שבדיעבד, נראית המדיניות כמטופשת, בלתי מובנת, אך יותר מכל, אכזרית. עברו שני עשורים בלבד מאז קריסת הגוש הקומוניסטי וחשבנו שיחד עמו נעלמו השיטות הנלוזות והמטופשות שהונהגו שם. אך, הפלא ופלא, יש מדינה שמוכנה לאמץ שיטת מיון נוסח הגוש הקומוניסטי ולהביא לסגירה, בפועל, של הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות: ישראל. כיאה למדינה הרואה את עצמה כמדינת העולם החופשי וכמתקדמת, ישראל, באמצעות לשכת עורכי הדין ושר המשפטים הנוכחי, מבקשת לנהוג כגרועות שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר. כיום מנהלת לשכת עורכי הדין "מסע צלב" נגד המשך הכשרתם של עורכי דין בישראל, ודאי במתכונת הנוכחית. הטענה המרכזית היא שיש הצף בשוק, אין פרנסה לעורכי הדין וממילא מספר גדול מאוד של עורכי דין יגרום לזילות המקצוע. האם החשש הזה קיים גם לגבי המכללות הפרטיות בהן מלמדים טובי עורכי הדין, לכן משלמים הון עתק לעומת האוניברסיטאות? סביר להניח שלא. מאחורי ההמלצות של לשכת עורכי הדין עומדים אינטרסים אנוכיים וצרים, אותם מבקשים ראשי הלשכה לעטוף ב"דאגות" למקצוע ויוקרתו. זכותה של לשכת עורכי הדין לנהוג כפי ראות עיניה, אלא אם בחינת ההסמכה לעורך דין תוצא מידה. פטנט ישראלי ייחודי במדינה דמוקרטית זכותו של כל אדם ללמוד את מה שעם לבו ולעסוק במקצוע כל אימת שיש בהישג ידו למצוא מקום עבודה. גרונם של אלה אשר נלחמים מדי יום בעד שוויון הזכויות ורוממות הדמוקרטיה בפיהם, נשנק למראה מתחרים חוקיים המסיימים את לימודיהם ומוכנים, למרות כל התחזיות הקודרות, לרצות להיות עורכי דין. זו זכותם הבסיסית כאזרחים במדינה דמוקרטית. כדי למנוע את התחרות החופשית כיאה למדינה שבה התחרות היא לחם חוקה, מבקשת לשכת עורכי הדין להיות מן רגולאטור כאשר בפועל המדובר בסלקטור. הניסיון להקשות כמה שיותר על הנבחנים בבחינת ההסמכה הוא בלתי מוסרי ובלתי הוגן. באיצטלה של יוקרת המקצוע, מבקשת לשכת עורכי הדין למנוע מאזרחים לקבל את רישיון עריכת הדין על-ידי בחינות שאין ודאות שעורכי הדין עצמם או ראשי הלשכה היו עומדים בהן. לכן, נשאלת שאלה פשוטה: ממה הם מותרים מאחרים? מגמה נלוזה לא פחות היא מגמת האוצר המבקש להעלות את שכר הלימוד בפקולטות הנחשבות יוקרתיות בהנחה שבעתיד אלה אשר יסיימו את לימודיהם יוכלו להחזיר לעצמם את ההוצאה. שר האוצר הנוכחי הוא גם עורך דין, לכן סביר שהוא מבסס את מדיניותו על ידע אישי שעורכי דין מסוגלים להחזיר לעצמם הוצאות גדולות עבור לימודיהם. טענה זו עומדת בסתירה לטענות לשכת עורכי הדין לפיה אין פרנסה לעורכי הדין. איך מיישבים את הסתירה? גם מעלים את שכר הלימוד וגם מקשים עד מאוד בקבלת הרישיון לעסוק בעריכת דין. זהו פטנט ישראלי ייחודי. אם יורשה לי לבסוף, מילה אישית. גם אני סטודנט למשפטים באוניברסיטת חיפה. התחלתי את לימודי לאחר שנים של לימודים בתחומים אחרים, כולל דוקטורטים, ומתוך פיקחון גמור ידעתי למה אני נכנס. גם גילי אינו גיל של סטודנט רגיל, אך מרום גילי אני מסוגל להביט אל כל אותם צעירים וצעירות הלומדים עמי, ולבי מתמלא הערכה רבה כל יום מחדש. הסטודנטים הצעירים לומדים, שוקדים, נלחמים עם כל הקשיים של מחייה, עבודה וכדומה ובכל זאת הם מצליחים. הדור הזה בשום אופן אינו פחות מוצלח מדור עורכי הדין המבוגרים יותר, ודאי לא מראשי לשכת עורכי הדין. למשמע ההצעות ראשי לשכת עורכי הדין, אני מגיע למסקנה שזהו דור הרבה יותר מוצלח שעוד יעשה חיל במקצוע רק אם אינטרסנטים לא יבחשו בקדרה וינהגו בשיטות שמעוררות צמרמורת בגופם של אלה אשר טעמו את הטעם המר של "המשטר השוויוני ביותר" בעולם.