הצעת "חוק ברק" - סיכול אנטי-דמוקרטי

ההסכם הקואליציוני שנחתם ערב החג בין מפלגת קדימה לבין מפלגת העבודה הוא דוגמה נוספת להשחתת הדמוקרטיה לצורך שררה אישית. סעיף 10 להסכם קובע כי "הממשלה תגיש מייד לאחר כינונה הצעת חוק ממשלתית המיועדת לאפשר ליו"ר הסיעה הגדולה מסיעות האופוזיציה לכהן כיו"ר האופוזיציה, גם אם אינו מכהן כחבר כנסת". סעיף זה נראה תחילה תמוה על-פי הקשרו. מדוע שתי סיעות שמעוניינות להרכיב קואליציה עוסקות בשאלה מי יהיה יו"ר האופוזיציה? התשובה לשאלה זו נעוצה בעובדה ששר הביטחון אהוד ברק אינו חבר כנסת, וכנראה הוא כל כך לא בטוח שסיעת העבודה תמשיך בשותפותה בקואליציה, כך שהוא נאלץ לדאוג כבר עכשיו ל"יום סגריר". התפקיד הנחשק ביותר ששמור לחברי האופוזיציה הוא "יו"ר האופוזיציה". תפקיד זה שהומצא רק לפני שמונה שנים טומן בחובו כמה מטעמים. בהתאם לחוק הכנסת, תשנ"ד-1994, על ראש הממשלה להזמין לפחות פעם בחודש את ראש האופוזיציה לעידכון בענייני המדינה. ראש האופוזיציה רשאי לנאום במליאת הכנסת מייד אחרי ראש הממשלה (תזמון חשוב מבחינה תקשורתית). לראש האופוזיציה שמור מקום מיוחד בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה. שכרו של ראש האופוזיציה לא יפחת משכרו של שר, והוא זכאי לצוות מקצועי ומינהלי שיעמוד לרשותו. הבעיה היחידה שעומדת בפני שר הביטחון היא שעל-פי חוק הכנסת יו"ר האופוזיציה חייב להיות חבר כנסת. במדינה מתוקנת בעיה זו הייתה מסכלת את האפשרות שאהוד ברק יהיה יו"ר האופוזיציה בכנסת הנוכחית. ברם, במדינת ישראל אין "בעיה" לתקן את החוק עבור מישהו ספציפי. בעשור האחרון היינו עדים לחוקים והצעות חוק (שלא התקבלו) שנועדו "להיטיב" עם אדם מסוים כגון: חוק דרעי הראשון (קיצור תקופת המאסר למחצית התקופה), הצעת חוק פרס הראשונה (לאפשר למנות שני ממלאי-מקום לראש הממשלה), הצעת חוק הפרס השנייה (בחירות גלויות לנשיאות המדינה). לעומת זאת, היינו עדים גם לחוקים שנועדו "להעניש" אדם מסוים כגון: חוק יגאל עמיר (איסור על חנינה לרוצח ראש ממשלה), וחוק דרעי השני (הארכת תקופת ההגבלה על השתתפות בבחירות לבעלי קלון, שאכן מנע ממנו לאחרונה להתמודד על ראשות עיריית ירושלים). וכן היינו עדים גם לחוק נתניהו שבניגוד לרצונו שינו את החוק כך שיוכל להתמודד בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה על אף שלא היה חבר כנסת (נתניהו לא עשה שימוש בחוק המתוקן). כעת אנו עומדים בפני הצעת "חוק ברק" לפיה יו"ר האופוזיציה לא חייב להיות חבר כנסת. הצעה זו תאפשר לאהוד ברק, בין השאר, לנאום בכנסת למרות שאינו חבר כנסת. ניתן למנות מספר נימוקים נגד התופעה הפסולה שניתן להגדירה כ"חקיקה אישית נסתרת", דהיינו חקיקה עבור אדם מסוים מבלי לציין זאת במפורש. מדובר בחקיקה שפוגעת בעקרון השוויון. אדם מהישוב לא היה זוכה לחקיקה אישית. חקיקה מעין זו פוגעת באמון הציבור בחברי הכנסת, שכן היא נגועה באופן חריף באינטרסים אישיים. חקיקה היא המשאב הציבורי הרם במעלה, שנועדה לחול על כלל הציבור או לכל הפחות על קבוצה מסוימת, אך אין לעשות בה שימוש כדי להיטיב עם אדם מסוים או להענישו. חקיקה אישית נסתרת יוצרת פגיעה משמעותית בשיטה הדמוקרטית, ולכן בהצעת "חוק ברק" קיימת סכנה לסיכול אנטי-דמוקרטי. ראוי שחברי הכנסת יסכלו את הצעת החוק החדשה.