המשבר הכלכלי הפוקד את ישראל ואת העולם כולו מנציח את אשר ידענו מזה שנים רבות: המדינה המודרנית מקדשת את "עסקי האוויר" בדמות "מכשירים פיננסיים" שרק הספקולנטים יודעים מהם, במקום העבודה.
מאז פרוץ המשבר הכלכלי לא הייתה שום התייחסות עניינית ומעמיקה לקשר שבין זניחת העבודה היצרנית, הרעת התנאים הסוציאליים של העובדים לבין אלה המנהלים מתוך בניין הבורסה את חיי אזרחי המדינה. יש לכך סיבות מאוד ברורות, ובראש ובראשונה - הכוונה להסתיר מעיני הציבור את העובדה שקומץ ספקולנטים, צמאי כסף למען הכסף, דירדרו את הכלכלה לתהומות.
ישראל אימצה את האידיאולוגיה הליברלית נוסח ארה"ב והשליכה לפח האשפה את הרעיונות של כלכלה יותר הומאנית, יותר מתחשבת, יותר פרו-אזרחים. בכך היא הקריבה, על מזבח הליברליזם את מעמד הביניים שעד לפני חודשים ספורים עוד הצליח להחזיק את הראש מעל פני המים, אך בהיכון לטביעה. השכבות החלשות מזמן "טבעו" בים הכרישים הפיננסיים המנהלים את המדינה.
אלה אשר ייבאו את השיטה האמריקנית אל ארץ הקודש מסתתרים כיום מאחורי סיסמאות נבובות ומנסים, באמצעות טבלאות מלומדות להוכיח שהשקר שלהם היה לאמת. ראוי בהקשר זה להזכיר את מאמרה של הח"כית שלי יחימוביץ' בו היא באה בחשבון אמיתי וענייני עם "להקת המעודדים" של נציגי הליברליזם הנוכל והאכזרי.
מומחים ופסאודו - מומחים רק אתמול הטיפו לכלכלה חופשית, משוחררת מכל חבלי ההתחשבות בחלש, בעובד, והנה, כל מומחיותם לא עזרה אלא לקריסת חסכונותיהם של העניים ומעמד הביניים והגדלת קופותיהם של ספקולנטים בבורסה אשר כיום קונים "שחורה" בזול ומחר עוד ימכרו אותה ביוקר, כיאה למי שמצוי ב"מכשירים פיננסיים". המומחים הללו שמתוגמלים כדי למלא את קופת העשירים ומאידך, להשלות את הציבור הרחב כדי להשקיע כמה שיותר עד שכל השקעתו תרד לטמיון, אינם חוסכים מאתנו את מראה פרצופם בבואם לתרץ, במילים בומבסטיות המוכרות רק לאנשי הברנז'ה, מדוע נפלנו כה חזק ומה התקוות הממתינות לנו בעתיד.
למרבה הצער, הציבור הישראלי לא למד מן העבר הלא כל-כך רחוק. בראשית שנות ה-80 התייצבו מול מצלמות הטלוויזיה "ראשי המשק" (מי בכלל הכתיר אותם כך?) וטענו שהכלכלה הישראלית חזקה מאי-פעם. לא עברו ימים ספורים ואזרחי ישראל איבדו כתשעה מיליארד שקל. מי מאותם המומחים או "ראשי המשק" נתנו את הדין על כך? ועדת בייסקי שהוקמה כדי לחקור את המחדל ואת הגזל של הבנקים, לא תרמה דבר מלבד "חוכמת אנשים מלומדה". הבנקים שרימו את כולם נשארו על כנם, הפוליטיקאים האחראים אומנם התפטרו אך הם חזרו למכור אשליות כלכליות בצורה זו או אחרת.
מי שמתבונן בשוק העבודה הישראלי אינו יכול שלא לרחם על העובדים. מיליוני עובדים בישראל משתכרים שכר מבייש, ולעומתם ברוני הכלכלה העוסקים ב"מכשירים פיננסיים" ממשיכים להתל בנו. החינוך איננו חשוב, העבודה היצרנית, ההגונה, הקשה, אינה נחשבת ל"מנוף כלכלי", ובהתאם לכך היא מתוגמלת בהתאם. כל הבלוף הזה שיותר פעילות פיננסית תביא ליותר מקומות עבודה הוא שקר גס. רבים מאוד מבין "ראשי המשק" מנהלים את עסקיהם בחו"ל כי זול הרבה יותר לנצל אחרים הרעבים ללחם, דוגמת הסינים. יש שהפכו את הניצול הזה לסחר בבני אדם, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל.
מי שהיה זקוק להוכחה נוספת שכלכלה אינה מדע מדויק, קיבל פעם נוספת, ישר בפרצוף, את ההוכחה הניצחת. כלכלה נועדה לאפשר לבני אדם לחיות בכבוד מיגיע כפיהם ולא מ"מכשירים פיננסיים". כל אלה הדוגלים בשיטה האמריקנית הם לא יותר מאשר עשירי הארץ ואדוניה. אין בהם אשמה על מה שהם עושים. מי שאשם הוא הציבור ונציגיו, כולל הח"כית יחימוביץ' וחבריה אשר מאפשרים למתי מעט לשחק ולשטות בנו כרצונם.