בספר שמואל מסופר על אחת העצות הטובות של אחיתופל לאבשלום, לתקוף את מחנה דוד בהפתעה, עם שנים-עשר אלף אנשים. התוכנית הייתה להניס את לוחמי דוד, להרוג את דוד ולצרף את לוחמי דוד לשורות אבשלום. ברם, חושי הארכי, רע דוד, ייעץ לאבשלום להגדיל את כמות לוחמי אבשלום, עצה כושלת על-מנת להעניק לדוד זמן להתכונן לתקיפת אבשלום.
עצת חושי שינתה את התמונה הצפויה והנחילה תבוסה רבתי למחנה אבשלום. ברי, כי עצתו של חושי לאבשלום היא תוצאה של אמון מלא ושייכותו למחנה דוד. מהלכו המתוחכם של חושי חיזק את אמונו של דוד והוביל לתוצאה הרצויה של ה"עצה".
יפה השתיקה דבר ידוע הוא שמוצא פיהם של פוליטיקאים מספק חומר טוב לתוכניות סאטירה ולבדיחות טובות. אך דבריו של אהוד ברק ביום ההפגנה לגלעד שליט הצליחו להוציא אותי משלוותי. לא די בכך שממשלת ישראל אימפוטנטית בכל מה שקשור להשבת גלעד הביתה ובעוד כמה תחומים. אלא היא מגדילה לעשות ומותחת ביקורת על זכות יסוד של אזרחי המדינה ומשפחת החטוף להתבטא, לזעוק ולהפגין.
שר הביטחון, האמון בין השאר על החזרת החטופים, מביע את מורת רוחו מההפגנה על כך שאנו מכלכלים היטב את חוטפיו של גלעד ועוזריהם. בראיון לגל"צ מחליט לחשוב גם עבור החוטפים ולהציע להם להעלות את המחיר לשחרור גלעד: "ההפגנות מעלות את המחיר לשחרור שליט", לא בהירה דיה עילת ברק לייעץ לאוייבנו להעלות את המחיר. חושי הארכי היה מתבייש בעצת ברק, הלנו אתה אם לצרינו?
גם אם באופן אובייקטיבי נבואת ברק תתגשם, כנראה שהוא החסיר את אחד השיעורים הראשונים בכללי משא-ומתן מדיני מחד או פוקר, טאקי ורביעיות מאידך. לא חושפים את כל הקלפים ולא אומרים את כל מה שחושבים.
משפחת שליט אינה יכולה להמתין עוד בשקט, היא רוצה לזעוק, לצרוח, לא לשכוח, להשמיע את קולה, את קולו של גלעד שבוקע רקיעי שמים ממקום שביו. והזעקה לא תשקוט, עד שוב גלעד.
