רבנות חרדית לצה"ל

מאז היווסדה, הרבנות הצבאית הראשית מוגדרת כחיל חוצה חילות. היא אינה יכולה לחרוג מסמכויותיה, ולו מן הסיבה הפשוטה שאין לה הגדרת סמכויות, והיא חופשיה לפעול. ישנן אומנם פקודות שונות בנושאי דת, אך אלו הן פקודות נקודתיות (בנושאי שבת, כשרות, אבל וקבורה וכדומה) ולא פקודות מערכתיות [מי שבכל זאת יבקש למצוא זכר לפעילות דתית בה מחויבים כלל חיילי צה"ל ימצא את פקודת המטכ"ל המחייבת השתתפות חיילים במסע ההתעוררות בחודש אלול ובימים הנוראים בו מוסברים ערכי הימים הנוראים ומועדי ישראל]. גם באתר הרשמי של צה"ל מופיעה הגדרה עמומה באשר לרבנות: "הרבנות הצבאית היא גוף עצמאי בצה"ל, ומתואמת על-ידי ראש אגף כוח האדם. היא אינה כפופה לרבנות הראשית (האזרחית) של מדינת ישראל, אולם החלטותיו ההלכתיות של הרב הצבאי הראשי מוכרות על-ידי הרבנות הראשית (האזרחית)".

אלא שמעבר להיבט הטכני, קיים היבט מעמיק יותר, והוא האופי החרדי אותו מנסים לשוות המתנגדים למהלכיה הנוכחיים של הרבנות הצבאית. שתי גישות עיקריות רווחות בקרב ציבור שומרי המצוות באשר לייעוד הרבנות. בעוד שהגישה החרדית מצדדת בהצטמצמות של הרבנות לסיפוק צרכים דתיים בלבד, דוגמת הבטחת זכויות תפילה, אפשרות להתענות בצומות וכיו"ב, מבקשת הראייה הציונית-דתית להגדיר רב צבאי כ"כהן משוח מלחמה", שבתקופה התנ"כית היה תפקידו לחנך ולעודד את הלוחמים טרם צאתם לקרב. על-פי תפישת הרבנים הצבאיים לדורותיהם (החל מהרב הצבאי אלוף שלמה גורן), בצבא יהודי המוראל ללוחם הוא מצווה שאינה פחותה מכל מצווה אחרת, ואף גוברת עליה ובחלק מן המקרים גם דוחה שבת. רוח הלחימה שבעבר הוקרנה מאישיותו המרשימה של הרב גורן, קיבלה חיזוק בשנת 65' שבה הוקמה המדרשה הצבאית אותה הקים ותיפעל עד סיום תפקידו ב-71'. עם כניסתו לתפקיד הרב הראשי לצה"ל, מינף תת-אלוף ישראל וייס את המדרשה, ייסד את ענף "ערכי תורה ללחימה" שבראשו עמד הרב צדוק (דוקי) בן ארצי, כמו גם את הסיורים בעיר דוד. הרב רונצקי שבא אחריו, דבק בהמשכת פעילות זו והוסיף לכך נדבך של הפיכת הרבנים הצבאיים לרבנים המשרתים את החיילים הדתיים ושומרי המסורת למעין רבנים קהילתיים של כל היחידה. הצבא צועד על קיבתו - אמר נפוליאון בונפרטה, אבל לא רק. צבא שמשימתו היא למגר מדינות עוינות וארגוני טרור אכזריים בגבולותיה של ישראל אינו יכול להסתפק באימונים, ותוספת מוטיבציה ואמונה בצדקת הדרך ובייעוד לא יכולה לבוא רק מחיל החינוך. טוב יעשה הרמטכ"ל אם במקום לשעות לקריאותיהם של אלו המנסים להטיל מורך-לב בקרב חיילי צה"ל ימסד את פעילותה הלא-רשמית של הרבנות הראשית. אחריתה של פעולת חריש מוראלית מסוג זה תניב לצה"ל תוצאות חיוביות בשטח. עמוק בשטח.

אשר להשקה עם חיל החינוך בתחומי ההסברה, השיב לי הרב רונצקי בראיון-חג שקיימתי עימו לקראת יום כיפור אשתקד כי הרבנות הצבאית עובדת בשיתוף עם חיל החינוך. הוא הביא כדוגמה את האירוע בדהרייה, שבמהלכו השתלטו חיילי גדוד "לביא" על מונית פלשתינית, ירו בעובר אורח, פצעו אותו בינוני, נמלטו מבלי לדווח או לסייע לפצוע, ובנוסף שיקרו בתחקיר. "אנחנו הגענו לגדוד הזה והעברנו שיחות. זה לא סותר את עבודת חיל החינוך, אנחנו עובדים ביחד ויושבים יחד בפורומים, כי המטרה היא אחת - התודעה הלאומית בצבא וכל הנושאים הערכיים. אנחנו נותנים את רוח התורה מההבטים היהודיים", אמר הרב הראשי לצה"ל.