ציפי לבני באה משום מקום

ציפי לבני באה משום מקום והיא, כנראה, לא הולכת לשום מקום. לכן האובססיה שלה להיות ראש ממשלה נראתה, לעתים, פאתטית, אם זוכרים שהיא נבחרה לכנסת רק בבחירות שהתקיימו ב - 1999, ושלפני כן היא שירתה ברשות החברות הממשלתיות – תפקיד שאותו היא קיבלה מבנימין נתניהו כפיצוי על שלא נבחרה לכנסת. קצת קשה, אפוא, להבין על מה יצא קצפה או מדוע היא נראתה כה "פגועה" כאשר הודיעה לנשיא על כשלונה להרכיב קואליציה חדשה. היא הרי הייתה צריכה להבין שאף אחד לא יגיש לה את הכהונה הנחשקת על מגש של כסף. היא אולי הורגלה לקבל מתנות במרכז של המפלגה שממנה היא פרשה בקול תרועה גדולה ב-2006, בגלל הכבוד הרב שרחשו שם לאביה, איתן לבני ז"ל, איש מרכזי באצ"ל; אבל כאשר מבקשים להנהיג את מדינת ישראל, זה לא מספיק. צריך הרבה יותר מזכות אבות – ואת זה אין לה. אף פעם לא היה לה ויש להניח שגם לא יהיה לה. הבחירות הצפויות להתקיים בתוך כמה חודשים יניבו, ללא ספק, כנסת אחרת, אבל הם גם יתנו לציבור את האפשרות לבחור בראש ממשלה שעליו הוא יכול לסמוך – ואת זה אסור לשכוח. בחירתו הצפויה של ברק אובאמה לנשיא ארה"ב תהפוך, ללא ספק, את המזרח התיכון למקום מאוד שונה. האירנים יחזיקו כנראה ביכולת גרעינית, וארגוני הטרור הנתמכים על ידם יהיו הרבה יותר מיליטנטיים. החיזבאללה והחמאס, שציפי לבני ללא ספק תרמה להתעצמותם, יחד עם חבריה לשולחן הממשלה היוצאת, בוודאי לא יהיו פחות נוקשים לאחר שנותני החסות שלהם יתחמשו בטילים גרעיניים. ציפי לבני, כשרת המשפטים בממשלתו של אריאל שרון, תמכה בהינתקות מגוש קטיף, מה שאיפשר את עליית החמאס שם לשלטון ואת הפיכתם של עשרות אלפי תושבים לבני ערובה של יורי הקסאמים משם – ובנושא זה בוודאי שאין לה במה להתגאות. גם התנהגותה של פרקליטות המדינה באותה העת, בעת שאלפים גורשו מבתיהם, תיזכר בוודאי לדראון במשך הרבה שנים. כתבי אישום דרקוניים למי שהפגינו או בתי דין מיוחדים למפגינים בתוך בתי הסוהר, כל אלה בוודאי צריכים להיזקף לחובתה של ציפי ליבני, כמו גם התבטאויות מסוימות שנשמעו כאילו שהן לקוחות מתוך ספרו של ג'ורג' אורוול. ציפי ליבני, למי שלא זוכר, גם הייתה היוזמת והדוחפת של ההסכם שהניב את החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שיכול להיחשב בקלות ל"הסכם כניעה" עם החיזבאללה, בתום מלחמת-הפיאסקו, וגם זה בוודאי לא מעיד על שיקול דעת שמצדיק את תביעתה למשרה הרמה ביותר במערכת השלטונית. אם היא לא הבינה בעוד מועד שנסיגה ללא הסכם מרצועת עזה היא רעה למדינת ישראל, או אם היא לא עמדה בזמן אמת על כך שאהוד אולמרט דוחף למבצע של 'שיפור עמדות' בארבעים ושמונה השעות האחרונות של המלחמה, מה שגרם ללא מעט נפגעים, אז למה היא חושבת שהיא באמת ובתמים ראויה להיות ראש הממשלה? גם קריאתה ל"פוליטיקה נקייה" נשמעת היום כמשהו נבוב ולא אמיתי - ולא רק בגלל שאף אחד עוד לא שכח כיצד היא דבקה בכיסאה בממשלתו של אריאל שרון למרות טיוטת כתב האישום שכבר הוכנה על-ידי עדנה ארבל, אז במעמדה כפרקליטת המדינה, מה שעדיין לא קרה בעניינו של אהוד אולמרט. ודוק: המעשים שיוחסו לאריאל שרון היו חמורים פי כמה מאלה שמיוחסים כעת לאהוד אולמרט, ולכן הפוזה המיוסרת שבה היא התייצבה בפני המצלמות כדי להאיץ באהוד אולמרט לפרוש מתפקידו נראית בדיעבד כעוד ספין מבית היוצר של 'פורום החווה' שתכליתו הייתה להקפיץ אותה לתפקיד שאותו ייעדו לה אדלר-את-ארד. . מכל מקום, התנהגותה הקפריזית לאחר שמשה טלנסקי העיד בבית המשפט נראתה מחוסרת חן. היא הרי הייתה צריכה לדעת שלעדות מוקדמת, בטרם שהוגש כתב אישום, יש משמעות ראייתית מאוד דלה, אז מה בער לה לצאת בהכרזות פומביות? האם יכול להיות שהתאווה לשבת על כיסא ראש הממשלה העבירה אותה על דעתה? כלום היא לא הייתה צריכה לומר בפומבי - מה שהיה מציג אותה, ללא ספק, כמי שאינה נחפזת לתפוס משרה לא-לה –כי עד שבפרקליטות המדינה לא יגבשו עמדה סופית היא איננה נוקטת כל עמדה? כלום היא באמת חושבת שהבחירות המקדימות בקדימה הציגו פוליטיקה מסוג אחר? האם שאול מופז לא סיפר לה דבר או שניים על מה שקרה שם? והאם לא היה צריך להתעורר אצלה חשש כלשהו שמשהו בכל זאת לא הכי תקין במה שקורה אצלה בחצר האחורית? כך או כך, בחירות כלליות זה הדבר הכי נכון לעשות בעת הזאת. קדימה הוקמה בחופזה בידי אריאל שרון כאקט של מחאה נגד אלה שהצביעו נגדו בליכוד. אהוד אולמרט נבחר כברירת מחדל לתפקיד שאותו מילאו לפניו טובים פי כמה ממנו. בראש העבודה עמד עמיר פרץ. זה היה לפני המבול. עכשיו הכל צריך להתחיל מהתחלה. כמו אחרי המבול ההוא.