מאיפה בא הביטוי הזה 'שטיפת מוח'? ברור שלא מדובר בשטיפה כפשוטה, במים וסבון. הרי המוח הוא האיבר הכי רגיש - ועל כן הכי מוגן - בגוף האדם, ואם הוא רק נחשף, האדם נמצא בסכנת חיים. כל שכן שלא ישרוד שטיפה פיזית. אלא שהמוח הוא משכן השכל. וכשאומרים 'שטיפת מוח' - מתכוונים להזרמת מידע ודעות במהירות וברצף כזה, ששכל אנושי רגיל אינו מסוגל להתמודד עמם ולהתנגד להם. כמו שלכלוך אינו מסוגל להתנגד למים המוזרמים לעברו והוא נשטף - כך ההנחות, הדעות וההרגלים של האדם, נשטפים תחת הלחץ של זרם המידע והדעות החדשות, והוא מאמץ אותם לעצמו כאילו היו חלק ממנו, מאז היותו. והוא בכלל לא יודע שזה לא הוא. הדעות שספג בדרך זו נהיות חלק ממנו, ולא עולה בדעתו שאפשר גם אחרת, שאפשר להתעלם מן המידע שבו הוזן מוחו, ותמורת זאת לחשוב בשכל של עצמו.
החיים המודרניים מלאים בדוגמאות של שטיפת מוח. באחד השיעורים, כשניסיתי להסביר כיצד יכול וצריך האדם לשנות את טבע מידותיו תוך שימוש בדמיון מודרך, אחת המשתתפות בשיעור אמרה שאינה מבינה; הרי הלב מרגיש כך כי זהו הטבע שלה, אז מה יעזור לה אם תחשוב אחרת? זה יישאר במוח ולא ישפיע על הלב, טענה. שאלתי אותה באיזה משקה היא מעדיפה להרוות את צמאונה, אמרה קוקה קולה. ומה אהבת לשתות לפני שהביאו לארץ את המוצר הזה? משקה כלשהו מההם שהיו אז. שאלתי, אז למה לא נשארת עם המשקה ההוא? מה גרם לשינוי בהעדפות שלך? הייתה פרסומת, משהו על 'טעם החיים', התפתיתי לנסות ונשארתי עם זה. אותו דבר אדם יכול לעשות עם ההרגלים ועם הטבע שלו, אמרתי. הוא יכול להשתנות לכל כיוון שיבחר, פשוט על-ידי מאמץ שכלי מתמיד של התבוננות בדרך החיובית.
אלא שאת הדרך הזאת אנשים לא ממהרים לאמץ, ואפשר להבין אותם, כי המאמץ הנדרש לשינוי כזה נראה כבד מידי. הכי נוח זה להיסחף בזרם של "דעת הקהל" ולסמוך על אלה שמציגים עצמם כיודעים מה טוב. עד שמתפכחים, מאחר שהמציאות טופחת על הפנים שוב ושוב וחושפת את העובדה ששוטפי המוח לא באמת יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, הם רק מעמידים פנים שהם יודעים. מיד לאחר ההתפכחות, עדיין אין לאנשים יכולת או כלים לבסס לעצמם משנה חלופית לזו שקרסה. מה שנחזה כאמת - התגלה שהוא שקר, אבל עדיין לא יודעים מהי האמת והיכן צריכים לחפש אותה.
בחרנו במונח 'שטיפת מוח' ככותרת, כי לפעמים צריכים שיטפון אמיתי שיפריך את ההנחות שנתקבעו במוחנו כתוצאה משטיפת המוח המתמשכת. על שיטפון כזה מספרת לנו פרשת השבוע, פרשת נח. בתודעת האנושות נתקבעה ההנחה שכל אחד זכאי למה שיש לו, וכל אחד גם רשאי לחתור להשגת מה שעדיין אין לו, ולא משנה על חשבון מה או מי זה יהיה. הם התעלמו מהאלוקים שברא אותם ומהוראותיו, והלכו בשרירות לבם, עד כדי מצב של (בראשית ו') [יא] וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹקִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. אבל אלוקים לא התעלם מהם; [יב] וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ. בפסוקים אלו מדובר בהשחתה מוסרית, שכאמור, הקיפה את כל הנבראים עד כדי כך שזה מתואר כהשחתה של הארץ עצמה.
התגובה להשחתה המוסרית באה כהשחתה גשמית תרתי משמע; [יג] וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. ירד גשם רב, מבול כבד שמחה את כל הנבראים הגשמיים מעל פני האדמה. [יז] וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. השיטפון הזה נועד לא רק לטהר את הארץ מן הזוהמה שדבקה בה כתוצאה ממעשי הנבראים שחיו עליה. הוא גם נועד לטהר את מוחם של הנבראים מהנחות היסוד שהובילו להשחתה הנוראה, ולטעת במוחם ובלבם הנחות יסוד אחרות, פחות מושחתות, אם נרצה להתבטא בלשון של שלילה. שיזכרו תמיד כי מי שברא את העולם גם הכתיב כללי התנהגות לנבראים שבעולמו, ויש להתחשב בהוראותיו, אם רוצים לשרוד. שטיפת מוח נגדית אם נרצה.
כידוע, ודיברנו על כך בשנים קודמות, האנשים בחרו להסיק דוקא את המסקנות הלא נכונות מן המבול. הם החליטו לפעול למיגון העולם מפני אפשרות של מבול חדש, ולא אבו ללכת אחרי ה' כנדרש מהם.
לפרוץ את מסגרות החשיבה אחרי שנים רבות של שטיפת מוח מתמדת, הגענו לימים בהם היחידים שעודם מאמינים בשקרים השוטפים אותנו, הם השקרנים עצמם. בעצם, גם זה לא בטוח. בהחלט ייתכן שהם רק מתקשים למצוא נתיב חלופי בו יוכלו לצעוד בביטחה. עד לא מזמן רווחה אצלנו ההנחה שרבים בעם האמינו בה - שאחרי הבחירות יהיה בסדר. הממשלה הנוכחית (הכוונה לכל הממשלות האחרונות) מתפקדת לא כל כך טוב, כי א' מפריע וב' אינו משתף פעולה וג' מציק וד' מציג דרישות גבוהות. נלך לבחירות והעם יחליט מי יהיו המנהיגים הבאים שיובילו אותו אל חוף מבטחים. כעת נראה שפרט לכמה פוליטיקאים שנראים מנותקים מן המציאות ומן העם שאותו הם מתיימרים להנהיג, אין עוד מי שמאמין בשיפור שיבוא בעקבות הבחירות, ולא משנה מה יהיו תוצאותיהן. במילים אחרות - שטיפת המוח הישנה שוב אינה יעילה. העם התפכח.
נכון שעדיין אין מזהים נתיב חדש, אבל כבר ברור שמהנתיב הישן התאכזבנו קשות ואין לנו שום כוונה לשוב אליו. אבל למה לא מזהים נתיב חדש? הרי התורה מציעה לנו אותו בפרשת השבוע ובהפטרה, באותו שבוע שהכריזו על בחירות חדשות. לכאורה, אפשר לטעון שבפרשה מדובר על האנושות הכללית, ולאו דוקא על עם ישראל. הרי מדובר בנח ובניו, שבעים אומות העולם. אבל בהפטרה מדובר על עם ישראל נטו, אז נתרכז בה ונראה מה יש לנו ללמוד ממנה. בסוף ההפטרה מקביל הנביא את מצבנו בגלות הקשה למצבם של נח ובניו לאחר המבול: [ט] כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ. מטבעו, האדם נוטה להשליך על המחר את המציאות של היום; אם היום היה טוב - כך יהיה גם מחר. וגם להיפך. כך חשב גם נח אחר המבול; היה מבול בעקבות השחתה, שוב תהיה השחתה ושוב מבול, אז למה להתאמץ? על כך כרת עמו ה' ברית, כי לא יביא עוד מבול על הארץ.
וזה מה שאומר לנו הנביא. אנחנו נוטים לחשוב שיהודים נמצאים בגלות - זהו טבע העולם. לכל היותר אפשר לשאוף לגאולה פיזית, לשלטון עצמי. שאנחנו נשעבד את עצמנו במקום שהגויים ישעבדו אותנו, אבל לא זה הייעוד שלנו. אנחנו לא נמנים בין שבעים האומות צאצאי נח, אנחנו האומה השבעים ואחת שתפקידה להוביל את העולם כולו לתכליתו. וזהו שאומר הנביא לכנסת ישראל: [ב] הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. לא להרגיש קטנים ולא לחשוב בקטן. לזכור את הייעוד ולנהל את חיינו בהתאם. לכאורה, איך אפשר? הרי אנחנו כאלה קטנים מול העולם הגדול, איך אפשר לחשוב בכלל על התרחבות כזאת שמציע הנביא? ובכן, בשביל זה צריכים לפרוץ את מסגרות החשיבה המוכרות:
[ג] כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. מזמן כבר נפרצו הגבולות בין ימין ושמאל, רק שמתוך הרגל אנחנו ממשיכים לחשוב ולדבר באותם מונחים, כאילו יש הבדל בין ימין ושמאל. חשיבה זאת מונעת מאתנו לזהות את הייעוד האמיתי שלנו, ולחתור אליו. על כן קורא לנו הנביא לפרוץ את גבולות החשיבה המוכרת, השיגרתית והשיקרית. אכן, כל עוד אנחנו כבולים בכבלי החשיבה השיגרתית, הגלותית, אנחנו לא מצליחים בכלל להתחבר לרעיון שיש לנו ייעוד. אולי אפילו מעדיפים שלא לחשוב על כך בכלל, כי זה נוגד את הרעיון שכל בני האדם שווים וכו', אבל האמת היא שאין סתירה, כי בני האדם יכולים להיות שווים ולכל פרט או קבוצה תפקיד משלו. תפקידנו, תפקידו של עם ישראל, הוא להוביל את העולם אל חוף מבטחים.
הבעיה היא שכתוצאה מניסיוננו הארוך והמר בגלות הקשה, אנחנו לא מצליחים אפילו לדמיין מצב אחר, מצב של חירות מוחלטת מכל הלחצים והפחדים שכל כך התרגלנו לחיות איתם. אולי גם חוששים מכישלון בדרך חדשה ולא מוכרת, אז מעדיפים שלא לנסות. על כך אומר לנו הנביא: [ד] אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי: כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד. מה שהיה - היה לא נעים. מאוד לא. אבל כל הכשלונות הקודמים לא ייזכרו עוד אל מול ההצלחה העצומה שנחווה בגאולה האמיתית והשלמה. ומה שהיה - משול לסכסוך משפחתי שנגמר בשלום אמיתי: [ו] כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ ה'; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹקָיִךְ. [ז] בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. [ח] בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'. [י] כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, ה'.