רוחות רעות של 'משבר כלכלי' מרחפות בעולם כולו, והן מלוות בפרשנות ובתחזיות לרוב, על הסיבות ועל התוצאות, לשעבר ולשעתיד. ה'מבינים' שבינינו מהלכים בפנים חמוצות-חמוצות ועל פני כ-ו-ל-ם שפוכה ארשת דאגה. "אדם בהול על ממונו" (שבת קיז, ב) והכל שואלין "מה יהיה?" ויגעין לפלס דרכם במבוך זה, ובעיקר לנבא את העתידות במרחב האישי והציבורי. מכיוון שהכל דשין בסוגיא זו, אמרתי אף אני אשנס מותני ואתרום שתיים-שלוש הערות חיצוניות, לא מקצועיות, כהדיוט המבין מעט מאוד בכלכלה, וכמי שבקושי מדורג ברמת "מיסבר ליה וסביר" (=מסבירים לו ומבין).
גלובליזציה במערומיה הערה ראשונה: ללא ספק, הגלובליזציה מככבת ומכה בחזית זו; "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", כיס אחד ושערים אחודים. כמדומה כי אלמלא השוק הגלובלי המשותף לא הייתה השפעה כה ניכרת וכה מיידית מניו-יורק לטוקיו ומלונדון לתל אביב וחוזר וסובב פני תבל. אלמלא מדיניות הגלובליזציה העולמית לא היה שוק ההון כולו בבחינת 'כלים שלובים', ותנודותיו לא היו מגיבות בעוצמה לאורך ולרוחב כל הסקאלה העולמית.
אכן, נושא הגלובליזציה בכללו, דהיינו התכווצות העולם ל'כפר גלובלי', ראוי לעיון בפני עצמו ולהשלכותיו המדינות, החברתיות והתרבותיות, מעבר לשדה הכלכלי. הנושא 'חובק זרועות עולם', כפשוטו וכמליצתו. בלתי אפשרי להשיב במילים 'כן' או 'לא' לשאלת המאה-העשרים-ואחת: טוב לעולם או רע לאנושות? פנים רבות לסוגיא זו ואי אפשר לפרטן כי רבים המה. כאדם בעל תפיסה יהודית-לאומית אני נוטה יותר לשימור המסגרת הקלאסית של 'שבעים אומות', ולא רק מסיבות אמוניות וציטטין מן המקורות, אלא בעיקר על-רקע חברתי-תרבותי. בתחום זה לדעתי פגיעתה של הגלובליזציה רעה מיתרונותיה. ככל שהעולם הופך למיקשה אחת - קשה, קשה מאוד, להבליט את ייחודנו היהודי, ועוד יותר קשה לחנך לקראתו.
פְּסוק פרשת בראשית שכבר צוטט לעיל פעמיים ("ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"), ומאורע 'מגדל בבל' שבא בעקבותיו - רלוונטי ביותר לנידוננו. המסר הישיר של ה'מגדל' הוא אנטי אוניברסליות. איך שלא נסתכל על הפרשה, ואיך שלא נפרש את המניע האלוקי לניתוץ המגדל ("ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החִלם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"; י"א, ו') - אנו קולטים
אמירה אלוקית כנגד עודף יוזמה גלובלית ("אשר יזמו"). פשיטא דפשיטא שאין הקב"ה חושש לעליונותו ולצמצום השפעתו, חלילה, נוכח מגדלי בבל או 'התאומים', ולכן נוקט בשיטת 'הפרד ומשול'; האמירה מכוונת אלינו, לבני האדם, לאנושות! ממרומי פרשת נח אנו קולטים שדר אלקי: "אל תתאחדו!"; "אל תזמו 'מגדל' ומוקד אחד לאנושות"; "אל תחשבו כי 'לא יבצר מכם' כל אשר תחפצו לעשות"!
תקשורת המגשימה את עצמה הערה שנייה: המשבר הכלכלי מלווה בצעקות שבר תקשורתיות שכולן-כולן שפיכת שמן על מדורת העצבנות הגלובלית. התקשורת מתחרה על שימוש במילים שחורות יותר, קיצוניות יותר, 'מדורתיות' יותר: "ריסוק", "קריסה", "מחיקה", "מפולת", "צניחה חופשית", "מבול", "צונאמי", "הוריקן", "טורנאדו", "טייפון" - כל אלו הן כותרות שבשיגרה המבשרות ירידות בורסה חדות ורק רע כל היום. ניתן ללמד זכות שהרי 'זכות הציבור לדעת' ו'זכות התקשורת להתפרנס מהעצמת הרייטינג', אבל לפחות במשבר כלכלי חובק-עולם הכל מודים שעצבנות ופסיכוזת המונים רק מגבירות את האסון. אינני יודע איך מרגיעים את הציבור, ועל-ידי כך מרגיעים את הבורסות. אחת ידעתי: הקונים-מוכרים מושפעים מאוד מהאווירה ומרמת הדרמטיות המגיעה לאוזניהם, והסְפִּין המשברי מגשים את עצמו.
אשמה דומה הטלתי בתקשורת גם בעת מלחמת לבנון השנייה ודיווחיה ה'אסוניים'. ידוע לי כי התקשורת חופשית והיא זכאית למכור את עצמה, כשם שזכות הציבור לצפות בתוכניות ריאליטי בלתי ריאליות, ולהתרגש עד כלות אל מול ריגושים וירטואליים. הכל טוב ולא-יפה, אבל במישור הכלכלי
התרגשותם של צרכני התקשורת היא חלק מהמשבר, ובעצם הדלק המניע אותו. הפאניקה התקשורתית מייצרת ויבראציות כלכליות, ולך תתווכח עם פסיכולוגיית המונים.
נפגעי 'המיגזר השלישי' והערה שלישית, קטנה: הכל מנבאים בראש כל חוצות כי נפגע מרכזי מהמשבר הכלכלי יהיה ה'מיגזר השלישי', הלא הוא מיגזר העמותות המבוססות על תרומות, ומטיבות עמנו בכל שטחי החיים: חינוך, רווחה, בריאות, חברה, דת, רפואה, עלייה וקליטה, אקולוגיה, ומה לא?
אנא במטותא! אל תרחיבו בהפצת נבואה זו ובהסברי רקע וסיבות ומניעים ותוצאות צפויות וכו' וכו'.
אל תסייעו לנבואת מצוקת-העמותות להגשים את עצמה! לכן הערתי ממוזערת.