מלחמת החפירות של השופטת ביניש

עמדתה הנחרצת של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש היא, שבימים של ממשלת מעבר והחלטה על פיזור הכנסת - מנועה הוועדה למינוי שופטים מלמנות שופטים חדשים לכל הערכאות. כך למשל, אם צריך למנות שופט שלום לבית המשפט בקריית גת - ייאלץ המינוי הזה להמתין חצי שנה לפחות - עד שייערכו בחירות ועד שתוקם ממשלה ועד שתוקם ועדה חדשה למינוי שופטים ועד שייקבע מועד לכינוסה. הייתכן שביניש טועה? אין מצב! שופט, בוודאי אם הוא שופט בית המשפט העליון, יעדיף להתחפר עוד ועוד בתוך שוחה שכרה לעצמו, ואף לגרור אליה את עמיתיו, ובלבד שלא ייאלץ לחזור בו, אפילו לא במעט, מעמדתו - אבסורדית ככל שתהיה. ודוגמאות לא חסר: מי אינו זוכר את ההתחפרות המגוחכת של השופט תאודור אור בעמדתו, שלפיה אין הוא רואה פגם בעובדה שהוא ישב בדינו של התעשיין אלי הורוביץ - חרף העובדה שידידו הקרוב של השופט הוא פרקליטו של הורוביץ. ומי אינו זוכר את המקרה שנחשף כאן ב"מחלקה ראשונה" כשהתברר שהשופטת ביניש נתנה החלטה טכנית בתיק של בעל דין המיוצג על-ידי בעלה. השופטת נתבקשה להגיב על העניין וטענה שהמדובר, כאמור, בהחלטה טכנית בלבד. השופטת נמנעה מלהודות שהמדובר במעשה פגום או במעשה שמקורו בתקלה טכנית או משרדית. וכך עלול היה להתקבל הרושם מתגובתה, שכביכול אין מניעה ששופט ייתן החלטות טכניות בתיקים של בעלי דין המיוצגים על-ידי בן משפחתו של השופט. כי זאת לדעת: האיסור להודות בטעות הוא חלק מתפיסת התפקיד של השופט - בוודאי שופט עליון. שופט עליון כי יודה בטעות - גם אם המדובר בטעות שמחוץ לכותלי בית המשפט - יחתור בכך תחת מערכת המשפט ותחת עקרונות היסוד של השיטה המשפטית ממש. כי אם שופט עליון יודה בטעות - כל מי שיחלוק על פסקי הדין שלו יזכיר לו ולציבור את הטעות שהשופט הודה בה, ואז - התוצאה ההרסנית היא רק עניין של זמן. הנה-כי-כן, שופטים של בית המשפט העליון אינם טועים על-פי הגדרת התפקיד שלהם. בהקשר זה ראוי לצטט כאן מדבריו של פרופ' זאב שטרנהל שאמר פעם את הדברים הבאים: "השיטה הישראלית מבוססת על שתי מוסכמות: האחת קובעת שמינוי שופטים הוא עניין לקבוצת עילית מקצועית קטנה, שאינה חייבת דין וחשבון לאיש; והשנייה מטפחת את המיתוס שלפיו השופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון, התברכו בחכמה, נסתרת מטאפיזית, הדומה במקצת לחכמת האפיפיור מרגע שנבחר לתפקידו". ועוד ראוי לצטט כאן דברים שאמר השופט האמריקני ג'רום פרנק: "מעטה הקסמים של המשפט מסתיר את העובדה שזכותו של אדם לחיים, חרות וקניין - מושפעים מקיומם האפשרי של שופטים טועים, שופטים הנושאים פנים, שופטים שדעתם פזורה, שופטים שהם שוטים, שופטים מושחתים ושופטים המגלים אטימות".