ההפקרות הפוליטית מבית ביילין

יוסי ביילין נחשב אחד הפוליטיקאים הטובים והרציניים מקרב אנשי השמאל. הוא יצירתי, הוא נועז וגם יודע לדחוף עצמו לתקשורת. לא במקרה הוא הצליח להוביל בכחש ואף לשטות במנהיגים ובפוליטיקאים רבים בישראל, ובראשם יצחק רבין ושמעון פרס. ראו ערך: הסכם אוסלו. במשך שנים רבות נטען כלפי ביילין, כי הוא חתר ופעל שלא כדין מאחורי גבם של רבין ופרס. כשהחלו להתברר תוצאותיו של הסכם אוסלו, וכשנוסעים תמימים החלו להתפוצץ באוטובוסים, הלך וגבר הכעס. על-אף זאת, ביילין הוסיף להיות איש מקובל בחברה בישראל. חתרנותו ומעשיו הבלתי-חוקיים נתפסו - במיוחד על-ידי חלקים בתקשורת - במקרה הטוב בהכחשה, ובמקרה הפחות טוב: ככורח בל יגונה. ובכל זאת: טוב בירור מאוחר מאשר בכלל לא. חלוף הזמן אומנם מרפא, אך בד-בבד הוא מאפשר לראות דברים נכוחה. בלי פילטרים, בלי מסך עשן. במקרה של ביילין, כדאי לקרוא מה הוא אומר עתה על מעשיו אז: "הרגשתי משוחרר יותר ב[הסכם] ז'נבה מאשר בתהליך אוסלו. שם הייתי צריך לעשות דברים מאחורי הגב. הייתי סגן שר החוץ. שר החוץ וראש הממשלה לא ידעו שאני מנהל מגעים עם אש"ף עד שהחלטתי לדווח להם...". ["אומר שלום", ידיעות אחרונות 31.10.08] הנה כי כן: ביילין מודה שהוא דיבר אותה תקופה עם אש"ף, באופן בלתי מורשה - מאחורי גבם של רבין פרס. אש"ף, למי ששכח, הוחזק אז בישראל כאויב, כארגון טרור. על-פי חוק העונשין, בלא הרשאה אסור היה לגורם ישראלי כל-שהוא לנהל מגעים עם מי מנציגיו של אש"ף. למרות זאת, ביילין פעל, במודע, בניגוד לחוק. זה האיש, אגב, שעכשיו מדבר על ההכרח לשמור על שלטון החוק מפני שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן.