- אין צורך להסביר ולפרט את המתרחש במדינה, ואת הקרעים העמוקים שבין המחנה הלאומי ותומכי "מדינת כל אזרחיה", בין יהודים ובין מי שמגדירים עצמם רק "ישראלים", בין דתיים ללא דתיים, בין ערבים ויהודים.
- אין ספק כי אילו האסיפה המכוננת שנבחרה בשנת 1948 הייתה עושה את תפקידה (קרי - חוקה או פרקים ראשונים לחוקה), הדברים היו נראים אחרת. אולם, אסיפה זו מעלה בתפקידה, לא עשתה דבר וחצי דבר בעניין הנ"ל, והגדילה עשות כאשר מינתה עצמה ככנסת ראשונה.
אין ספק, כי כינון הכנסת הראשונה בדרך הנ"ל, היה לא חוקי ולכן כל ההחלטות ומעשי החקיקה שנעשו מאז ואילך אינם חוקיים.
- אחת התוצאות החמורות של המעשה הנ"ל, היה השתלטות המפלגות הגדולות דאז על בית המחוקקים, בדרך של קביעת "תקנון הכנסת", אשר נגד ונוגד דמוקרטיה אמיתית (לדוגמא: חיוב ח"כ בהצבעה סיעתית, הכפפת שיקול של נבחר לרצון הסיעה והאפשרות להטיל סנקציות על ח"כ "המורד" ברצון סיעתו). כדי להוסיף חטא על פשע, המפלגות הגדולות דאגו כי התנהלות המפלגות לא תהא כפופה לאף רגולטור; ולכן נוצר מצב שבו אין דמוקרטיה ושקיפות אמת בתוך המפלגות, אך נבחרי המפלגות באמצעות בית המחוקקים, דורשים דמוקרטיה אצל מוסדות אחרים במדינה!
- אנומאליה כאמור, הייתה אמורה להיפתר לפני שנים רבות; אך אף יועץ משפטי לממשלה לא העז להכניס ראשו לתוך סיר קודח זה; ולכן התבשיל המשיך לקדוח ולבסוף פג טעמו והחל להפיץ ריחות לא נעימים (וזאת בלשון המעטה).
עתה, לפני הבחירות שבפתח (פברואר 2009), הגיעה העת כי היועץ המשפטי לממשלה יבהיר לכל, מספר דברים אשר הפכו למעומעמים, ואז כל אחד יעשה דין לעצמו; ואם העניין מגיע בפני בג"צ, האחרון מפרשו לפי "רוח המותב" היושב בדין; וזהו אבסורד מוחלט, המוביל לתוהו-ובוהו.
להלן רשימה חלקית של עניינים אשר ראוי להבהירם לאלתר:
א. צווי הרחקה ע"ס חקיקה מנדטורית (שהייתה אמורה לסיים חייה ביום 14.5.48):
לא ייתכן כי לאלוף פיקוד בצה"ל, תהא הסמכות להרחיק אזרחים מביתם, ממשפחתם, רק עקב דעות פוליטיות; או שאדם עבר על החוק ואז להעמידו לדין, או שלא עבר עבירה, ואז אין לגעת בשערה מראשו.
מבלי לגרוע מהנ"ל, איך ייתכן כי צווי הרחקה מוצאים רק נגד פעילי "ימין", ואילו פעילי "שמאל" ממשיכים "לחגוג" מול הגדר בכפר נעלין מדי שבוע?
אם הנימוק של כבודו, הינו פגיעה בחיילי צה"ל, אזי אנשי השמאל תוקפים חיילים בכפר נעלין, מזה שנתיים, בגלוי מול מצלמות ערוצי הטלוויזיה! אך עד היום, אף תוקף לא הורחק מביתו, ודומני כי אף אחד לא הועמד לדין (ואם הועמד לדין, אזי בגין עבירה קלה, ולכן על אף אחד לא נגזר מאסר בפועל)!
ב. יש לאסור על מפלגות לבחור את נציגיהן לכנסת, באופן לא דמוקרטי: קרי - חייב להיות הליך שקוף ונתון לפיקוח והכרעה על-ידי רגולטור. לא ייתכן כי נחזה במחזות שבהם מתמודדים ראשיים טוענים כי התקיים "מיפקד ארגזים" (קרי - מתפקדים כלל לא התפקדו, אלא שמותיהם נרשמו ללא ידיעתם, ודמי החברות שולמו על-ידי מאן דהו).
לא ייתכן, כי בתי המשפט "הרגילים" יידרשו לדון בזיופי בחירות לאחר שהסוסים ברחו מן האורווה; זה אמור להיות תפקיד של רגולטור שלצידו צוות מקצועי, שיחליט לאלתר בכל תלונה!
מפלגה המקבלת מימון מאוצר המדינה, חייבת להתנהל על-פי קריטריון אחיד; ואם אינה רוצה, אזי לא תקבל אגורה מקופת הציבור.
ג. מצע מפלגה לקראת בחירות כלליות לכנסת - מחייב אותה כמו חוזה שנכרת בינה ובין בוחריה.
לפיכך, נציגי מפלגה בכנסת, אשר יחוקקו ו/או יחליטו בניגוד למצע מפלגתם, יחויבו להתפטר לאלתר מהכנסת. אלא אם מפלגה תחליט לעמעם מצעה, כדי שתוכל בעתיד לפעול אחרת, ואז הציבור ישפוט אותה בקלפי (ברור כי המפלגות שכן תהיינה חדות וברורות, תדגשנה כלפי הציבור את העמעום של האחרות). לא ייתכן מצב שהיה בתקופת כהונתו של ראש הממשלה דאז אריק שרון; כאשר הציע את ההינתקות מעזה, למרות מצע "הליכוד" (יותר חמור למרות המפקד הפנימי שנערך בתנועת הליכוד, ושלל את ההינתקות).
במקרה שכזה, חובה היה על אריק שרון להכריז על משאל עם או בחירות חדשות.
לכן, חקיקת חוק "פינוי-פיצוי" הייתה אקט לא חוקי בעליל!
ד. לקבוע מסמרות חדים: מה כוחה בפועל של ממשלת מעבר?; לא ייתכנו מצבים כמו שאירעו בשלהי כהונתו של ראש הממשלה אהוד ברק (ניסיון לכרות הסכם עם הרשות הפלשתינית בשארם א-שייך); וכיום עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, שלמרות שהתפטר, הודיע כי בכוונתו לפעול לשינויים דרסטיים במפה המדינית (עד בחירת ממשלה חדשה).
לא יעלה על הדעת, כי שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים, יסרבו לבחור כעת שופטים חדשים, בנימוק שלפנינו ממשלת מעבר, מאידך בג"צ יאפשר לממשלת מעבר לדון ולהחליט בנושאים הרי-גורל. אם ממשלת מעבר אמורה לפעול כמו ממשל רגיל (ולדעתי - לא!) אזי על כב' לחייב את השופטים החברים בוועדה הנ"ל, להתייצב לדיון ולבחור!
ה. משטרת ישראל מנועה מלעצור מפגינים בתואנות שווא, בנימוק סתמי כי ההפגנה הינה הפרעה לסדר הציבורי.
ויותר חמור, שוטר שיעז לעצור כלי רכב ו/או נהגו, רק מאחר וזה התכוון לנסוע למקום הפגנה - יושעה לאלתר מהמשטרה ויועמד לדין פלילי (ולא רק משמעתי).
לא ייתכן, מצבים כפי שאירעו בשנת 94 (הפגנות "זו ארצנו") ובשנת 2005 (כפר מימון), שבהם שוטרים מנעו ממפגינים להגיע למקום הפגנה, בכך שחסמו אוטובוסים וכלי רכב, ואיימו על נהגי אוטובוסים כי יועמדו לדין פלילי, ובחלק מן המקרים לקחו את מפתח הרכב מבעליו.
- כל המצבים שתוארו דלעיל, סותרים באופן חד (וכואב) את כללי הדמוקרטיה וכללי הצדק הטבעי; לפיכך, אם הדברים לא יתוקנו באופן שבו היועץ המשפטי לממשלה יבהיר כפי שמתבקש, אזי שלא יתפלא אם הכאוס יגבר; אנשים יאחזו בנשקים (קר וחם), והאוייב החיצוני והפנימי ירים ראש וגם יד (והיד לא תהא ריקה!).
אין זה סוד כי רוב רובו של הציבור בז לאלו המנהלים את ענייני המדינה ולכן הדיר רגליו מהקלפי (ולא כאן המקום להסביר מדוע); לכן לואקום זה אמורים להיכנס הרגולטורים הבכירים: קרי - היועץ המשפטי לממשלה, ומבקר המדינה.
