בחירת שופטים היא דבר מורכב. בחירת שופטים היא בדיוק הנקודה בה נפגשות 3 רשויות השלטון - בניגוד לכאורה לכל כללי הדמוקרטיה - אך מתוך הכרח בל יגונה.
את הכנסת בוחר הציבור, שרי הממשלה נשבעים בפני הכנסת והכנסת מאשרת את מינויים בהצבעה, ואת השופטים בוחר איזה מיש-מש של חברי כנסת, שרי ממשלה, שופטים ועורכי דין.
ואין רע במיש-מש הזה, כי אין הרבה אלטרנטיבות, והאלטרנטיבות האחרות, אין ביטחון שתהיינה טובות יותר.
שלושת רשויות השלטון הן כמו טרי (שלושה) קווים פרלל (מקבילים) - ניקגדה (לעולם לא) ייפגשו, והמהדרין יגידו שהם נפגשים באין סוף, ואם כך הוא הדבר, הרי שהוועדה למינוי שופטים היא היא ה"אין סוף" של הדמוקרטיה שלנו, שם חייבים הכללים להישבר שם יושבות 3 רשויות השלטון יחדיו ו"רוקחות" דילים ועסקות - ושם - ורק שם, הדבר הוא לגיטימי והכרחי.
ואם איננו מחליפים את השיטה (והיו שהציעו שינויים בשיטה), בואו ננסה לפחות לנהל אותה בצורה הוגנת, בצורה סבירה, בצורה שהציבור יבין את הקושי, יבין שבסוף העולם, אין לא שמאלה, לא ימינה ואפילו לא ישר. שם, באין סוף, היכן שנפגשים כל הקווים המקבילים, נשברים הכללים הסטנדרטיים, ונשארים רק כללי המוסר, הסבירות ותום הלב - והבלם היחיד הוא הציבור השומע את הקולות, ואם נעימים הם ומצביעים על יושר ונאמנות - הופך הציבור אט אט לידיד השלטון ולידיד מערכת המשפט, ואם הקולות צורמים ודוחים - הציבור נרתע ומתנתק מהמערכת.
אז איזו סיבה שבעולם הביאה את שופטי בית המשפט העליון לקום כאיש אחד ולעזוב את ישיבת הוועדה, תוך שהם מביעים דעה "עצמאית", הנוגדת את דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
בואו נבחן כמה אלטרנטיבות:
1) השופטים רואים את פסק הדין של כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין המועצה הדתית של קריית אונו כמגדלור - המחייבם לפעול באופן דומה גם בבחירת שופטים (פסק הדין:
[קישור] 2) שופטי בית המשפט העליון משוכנעים שאין כל דחיפות בבחירת שופטים, וכי מינוי השופטים עלול להיות מושפע מממשלת המעבר ומהבחירות המוקדמות - ולכן חובה לדחות את מינוי השופטים.
3) אפשרות שלישית אותה אפרט בהמשך.
ונתחיל בשלילת 1 - מועצה דתית היא גוף פוליטי. השר, כמו שאר הגורמים האחרים האחראים לבחירת המועצה הדתית מחויבים לאיזון פוליטי בין חבריה, נימוק מרכזי של המדינה באותו תיק - היה כי הבחירות קרבות - ומה פתאום לבחור גוף פוליטי ערב בחירות כי הרי מיד לאחריהן יתכן שישתנה ההרכב הפוליטי, ואז יהיה צורך להחליף גם את המועצה הדתית, מה עוד שבאותו מקרה מונו מחליפים מנהליים (משהו כמו ועדה קרואה) למועצה הדתית הנבחרת - כך שכל בעיותיה של קריית אונו בהיבט כשרות, שחיטה, נישואין וגירושין - קיבלו מענה.
ואילו אצלנו אני מאוד מאוד מקווה שהשופטים אינם אנשים פוליטיים, אינם נבחרים על בסיס פוליטי - ודאי שאין צורך להחליפם לאחר הבחירות, והמחסור בשופטים הוא עצום - ו"דופק" את כל המערכת. מה עוד שבאותו מקרה קיבל בית המשפט ללא ערעור את דעתה המדינה - ("על יסוד הדברים האמורים, דין העתירה להידחות מהטעם שאין עילה להתערב במדיניות הרשות המוסמכת, .... ואין מקום להתערב בה ולשנותה".) ואילו כאן, אצלנו הם העלו דעה עצמאית, בניגוד בולט ובוטה לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
גם את 2 ניתן לשלול בקלות, כי המחסור בשופטים ברור וידוע, מה עוד שרשימת המועמדים לשפיטה פורסמה על-ידי מנהל בתי המשפט השופט גל, זמן קצר לאחר שהתפטר ראש הממשלה, הרשימה הזו "בושלה" ככל הנראה במשך זמן רב, לדעתי היא סוכמה לפחות בעיקרה המכריע טרם התפטר ראש הממשלה ראו
[קישור] לעניין מועד ההתפטרות ו-
[קישור] לעניין רשימת המועמדים.
אז מה הביא את שופטי בית המשפט העליון לפעול כפי שפעלו? אני מבקש להציע תזה שלישית.
השר פרידמן הוא עול על צווארם של שופטי בית המשפט העליון. הדבר לא היה מחויב המציאות - אך למרבה הצער זו המציאות אשר נוצרת לדעתי בעיקר על-ידי כבוד השופטים בהנהגתה של הנשיאה דורית ביניש.
את רשימת המועמדים לשפיטה הם "בחרו" (באופן בלתי פורמאלי) עם שר דעתן, עקשן, שאינו לרוחם, ואשר ודאי הצליח לקדם אחדים מ"אנשיו" לרשימה.
והם (מי שגיבש את הרשימה - והסכים עליה באופן בלתי פורמאלי) עשו זאת בתקופת ממשלה נבחרת, כאשר לא היה ידוע כלל על מועד התפטרות ראש הממשלה ועל בחירות במועד זה או אחר.
ומה קרה? תשובה אחת ויחידה לי, תשובה האומרת, שעם התפטרות ראש הממשלה, נקרתה לפניהם הזדמנות, לסכל את הרשימה הקיימת!!!
שופטי בית המשפט העליון, בהנהגתה של כבוד הנשיאה ביניש, ככל הנראה מעריכים, שהשר פרידמן לא ישרוד ולא יכהן בממשלה החדשה, מפלגת העבודה ומר"צ אף "ייצגו" עמדה זו במו"מ הקואליציוני, תוך הפרה מסויימת של כלל ההפרדה בין הרשויות, בעיקר בימי בחירות, ולאחר הבחירות "תבושל" קבוצת שופטים אחרת, עם שר יותר נוח, או שר שלא יתערב (על אף שהשר הוא יו"ר הוועדה), וכך יוכלו שופטי בית המשפט לבטל את הרשימה המוצעת היום, אשר נתקבלה לדעתי באופן בלתי פורמאלי בהסכמתם העקרונית, טרם התפטרות ראש הממשלה, ולהביא למערכת המשפט עוד ועוד אנשים כצלמם וכדמותם.
ככל שהתזה הזו נכונה (ואינני רואה תזה נכונה ממנה) עשו שופטי בית המשפט העליון מעשה שלא ייעשה. באצטלת קיום דקדקני של החוק, ובניגוד לחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה הם סיכלו עבודת מינהל קשה ביותר - שהם היו חלק ממנה, אם במישרין ואם בעקיפין, ומחרבים את הימים והלילות של השופטים במערכת הכורעים תחת עומס התיקים, ודנים את אזרחי המדינה, לעוד שנים של עינויי דין קשים.
הם לקחו עבודה מאומצת של חודשים רבים, אשר תוצאתה פשרה עם ממשלה מכהנת כחוק, ועקב כניסה של הממשלה למצב של ממשלת מעבר הם מבטלים בפועל את רשימת המועמדים - על-מנת להחליפה באחרת לאחר הבחירות, ועם שר יותר ידידותי.
אז כפי שאמרנו, הוועדה למינוי שופטים יושבת בסוף העולם, כל שלושה חברים מתוכה יכולים למנוע את התכנסות הוועדה, והציבור שולל את המניעים לסיכול הישיבה כפי שהוצגו על-ידי השופטים, ואז אני נאלץ לנחש את המניעים האמיתיים - אשר לא מוסיפים כבוד למערכת המשפט ולרשויות המינהל - נהפוך הוא!