לפני כמה ימים שמענו הצהרות מפתיעות ומתואמות מפיהם של הנשיא שמעון פרס ושר הביטחון אהוד ברק לנהל את המשא-ומתן המדיני על בסיס היוזמה הערבית.
מה קרה לערוץ המשא-ומתן הישיר עם הפלשתינים שאותו ניהלו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ לבני עם מחמוד עבאס ואחמד קריע(אבו עלאא)? ומה קרה לערוץ המשא-ומתן העקיף בין ישראל לסוריה בתיווכה של טורקיה העומד להתחדש? לרגע היה נדמה שהנשיא פרס והשר ברק שכחו אותם.
רבים בעולם הערבי, במערכת הפוליטית בישראל ובקהילה הבינלאומית מטילים ספק בהתלהבות הישראלית המחודשת בנושא היוזמה הערבית שממשלת שרון דחתה לפני שש שנים. עיתוי היוזמה הישראלית החדשה כשמערכות הבחירות בישראל ובארצות הברית בעיצומן ובצל גלי הצונאמי הכלכלי העולמי מעורר סימני שאלה רבים. מדינאים רבים רואים בהצהרות פרס וברק "סערה זמנית בכוס מים"; אולם יש גם רבים אחרים הסבורים שהגיע הזמן שישראל תבדוק ברצינות את היוזמה הערבית.
ובכן, מהי אותה יוזמה ערבית? היוזמה הערבית נולדה בעיצומה של "אינתיפאדת אל-אקצה", אביה היה יורש העצר הסעודי עבדאללה והיא פורסמה לראשונה על-ידי העיתונאי האמריקני הידוע תום פרידמן בעיתונו ה"ניו-יורק טיימס". במקור כללה היוזמה את הרעיון של נסיגה ישראלית מלאה לגבולות שישים ושבע (67)מהשטחים ומרמת הגולן וממספר שטחים בלבנון.
יוזמה זו הובאה לפסגת מדינות ערב בבירות במרץ 2002 ואז הוסיפו ליוזמה גם את נושא פתרון "בעיית הפליטים" על בסיס החלטת האו"ם 194. כלומר נוצרה משוואה חדשה: נסיגה ישראלית מלאה פלוס "זכות השיבה" בתמורה לשלום מלא ונורמליזציה עם מדינות ערב.
הממשלה בישראל דאז, ב-2002, בראשותו של אריאל שרון התנגדה בתקיפות ליוזמה למרות שהיא אומצה על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם כהחלטה 1397.
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון המשיך בקו המסורתי של ישראל שלא לנהל משא-ומתן קולקטיבי מול 22 מדינות ערביות.
לכן, ההצהרות הפומביות של שר הביטחון ברק והנשיא שמעון פרס בעניין זה, והנסיעה של הנשיא פרס במיוחד לשארם א-שיח' להציג את עמדותיו בפני הנשיא מובארק הפתיעו את העולם הערבי אשר התחיל לעקוב בעניין אחר הנושא. ההפתעה הזו לא שינתה את עמדת מצרים והליגה הערבית כי אין להכניס שום שינוי ביוזמה וכי על ישראל לקבלה כמו שהיא. בעולם הערבי מפרשים את השינוי בעמדות ישראל כלפי היוזמה מהסיבות הבאות:
א. המשבר הפוליטי בישראל והבחירות המתקרבות: התהליך המדיני יהיה בהקפאה לפחות לתקופה של חצי שנה ויש צורך למלא את הוואקום המדיני שנוצר בתוכן מדיני כלשהו.
ב. כשלון תהליך אנאפוליס - המשא-ומתן בין ישראל והפלשתינים על הסדר הקבע לא הביא לפריצת דרך המאפשרת חתימת הסכם בין שני הצדדים.
ג. ישראל מניחה שברק אובאמה יהיה הנשיא הבא בארצות הברית והוא לא יתמוך במדיניותה לכן היא מנסה לשנות גישתה וליצור ברית עם המדינות הערביות המתונות בין היתר, גם כדי ליצור ברית עם המדיניות הסוניות מול אירן השיעית.
הפלשתינים מקווים שמדובר בסימנים חיוביים מצידה של ישראל אך הם מטילים ספק בכוונות ישראל שכן קולה של שרת החוץ לבני לא נשמע בעניין זה, ולהערכתם בהחלט אפשרי שהליכוד הוא שירכיב את הממשלה הבאה בישראל. לכן בעולם הערבי לא מתייחסים ברצינות ל"שינוי" בעמדת ישראל כפי שביטאו אותו שמעון פרס ואהוד ברק ומתייחסים בזהירות לכל ההצהרות האלה.
החשש של כמה מהמדינאים הערביים הוא שהשינויים שישראל תציע להכניס ביוזמה יצרו פילוג בעולם הערבי. מי שהטיב לתאר את התחושות של העולם הערבי היה ראש ממשלת ירדן לשעבר עבד א-סלאם אל-מג'אלי אשר דחה על הסף את יוזמתו של הנשיא שמעון פרס לדון מחדש עם מדינות ערב ביוזמה הערבית. הוא הסביר כי ישראל יכולה לבקש הבהרות לסעיפים מסוימים ביוזמה, אך לא ייתכן שהיא תישא ותיתן עם הליגה הערבית. לדבריו, היוזמה הערבית לא הוצעה לצורך משא-ומתן אלא רק להפיג את חששותיה הביטחוניים של ישראל ממדינות ערב.
ברק קורץ לשמאל אין ספק שהנשיא שמעון פרס המתוסכל מכישלון המשא-ומתן בערוץ הפלשתיני ומחוסר התקדמות המשא-ומתן בערוץ הסורי מנסה בערוב ימיו לקדם את נושא השלום בכל דרך אפשרית. להערכתי, שר הביטחון אהוד ברק יודע היטב, כמי שניהל משא-ומתן מול יאסר ערפאת בפסגת "קמפ דיויד", כי אי אפשר לפתור בדור הנוכחי את הבעיה הפלשתינית ולכן הצהרותיו בעניין היוזמה הערבית הן רק לצורכי בחירות כדי "לקרוץ" למחנה השמאל הישראלי.
אי אפשר להתעלם מהערכות של גורמים שונים הבקיאים בעולם הערבי כי החייאת היוזמה הערבית עלולה להכניס את ישראל למצור מדיני מצד מדינות ערב ולהחליש את עמדותיה של ישראל.
עדיף היה לישראל בכל מקרה, להמתין לבחירתו של הנשיא האמריקני החדש בארצות הברית וגם לבחירתו של ראש הממשלה החדש בישראל לפני שהיא מגבשת הצעות מדיניות לעולם הערבי. הנשיא פרס הואשם על-ידי סגן שר החוץ מג'לי ווהבה כי הוא מנסה להיכנס לוואקום שנוצר בין הממשלות בישראל ולהפוך את העקרונות של הפרדת הרשויות במדינה. ווהבה טען כי לפרס אין את הסמכות להחליף את הממשלה והפוליטיקאים בניהול משא-ומתן מול מדינות ערב.
יתר על כן, ישראל איננה יכולה ליזום יוזמות מדיניות מול העולם הערבי ללא תיאום ותמיכת הממשל האמריקני.
מומחים הבקיאים במדיניות החוץ האמריקנית מעריכים כי כל נשיא חדש שייבחר בארצות הברית, אפילו יהיה זה ברק אובאמה, יבין במהרה כי אין הרבה סיכויים לפתור את הבעיה הפלשתינית ויעדיף להתמקד בסוגיות אירן ועירק.
לכן עדיף היה שהנשיא פרס ושר הביטחון ברק יתאפקו עוד כמה חודשים עד להתבהרות המצב המדיני. החיפזון יכול לגרום נזק מדיני לישראל ולציירה כמי שאיננה יודעת מה היא רוצה ומדברת בכמה קולות. לכן יש לעצור עכשיו ומייד את כל המגעים בנושא היוזמה הערבית עד לבחירתה של הממשלה החדשה בישראל. זמנן של היוזמות המדיניות הישראליות עוד יגיע כשיבשילו התנאים לכך.