אומרים שאין שמחה טהורה כמו השמחה לאיד. בעקבות המשבר הכלכלי עולים ופורחים כל מנבאי השחורות על הקפיטליזם, המוכיחים בשער ושאר בעלי תפיסות עולם שמאליות יותר ופחות וצועקים אמרנו לכם וצדקנו. השיטה נכשלה. תאוות הבצע של ברוני הממון מוול סטריט העבירה את כולם על דעתם וגרמה למפולת שסחפה אחריה גם את האזרח הפשוט, זה שאינו מבין בכלכלה והאמין שכספו וקרנות הפנסיה שלו בידים בטוחות. לדעתם, המשבר מוכיח את טענותיהם, שהקפיטליזם הינו שיטה גרועה, אכזרית, הרומסת את החלש בעוד העשירים הולכים ותופחים.
משבר זה, אשר החל במפולת שוק הסאב-פריים ומשך אחריו את שאר השווקים הן בארה"ב והן בעולם אכן קשה. יתרה מזו, המשבר חשף מספר כשלים מהותיים באופן התנהלות השווקים הפיננסיים בארה"ב. אשראי עצום הניתן ללא בטחונות מספיקים, וגלגול הכספים הלאה לעוד ועוד מקבלי אשראי על-מנת למקסם את הרווחים. חשיפה עצומה לסיכון מצד הבנקים ובתי ההשקעות ללא גיבוי מספיק, ומשכורות עתק אשר ניתנו לבכירים במערכת על-סמך הישגים – מה שדרבן אותם לקחת עוד ועוד סיכונים. נוסף על כך, תוכנית החילוץ של הממשלה האמריקנית, שהיא חסרת תקדים בהיקפה, נתפסת כהלאמה דה פקטו של חלק ניכר מן המערכת הכלכלית האמריקנית.
למרות כל הנאמר לעיל, השיטה הקפיטליסטית לא נכשלה. לא הייתה מעולם שיטה כלכלית שלאורך זמן כה רב, נתנה רווחה ותועלת (Utility) כל-כך גדולה לכל כך הרבה אנשים. לא רק בארצות הברית, אלא בכל המדינות אשר אימצו שיטה זו באופן זה או אחר. הקפיטליזם כפרדיגמה כלכלית אינה בנויה מקשה אחת. ברור גם לחסידים הקיצוניים ביותר של השיטה כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת בחיי ובכלכלת אזרחיה.
כל מדינה אימצה לעצמה מודל שונה של מעורבות ממשלתית. גם מדינות סקנדינביה אשר הועלו על נס כמדינות רווחה, הינן מדינות קפיטליסטיות הדוגלות בסחר ומסחר חופשי, המורידות הגבלים ופתוחות לעולם. הרעיון הבסיסי מאחורי הקפיטליזם הינו שהאדם יודע מה הכי טוב בשבילו והוא ינסה למקסם זאת, לאו דווקא בכסף, אלא גם בפנאי, ביטחון כלכלי בעתיד, השקעה בהווה ועוד. מעורבות ממשלתית המונעת ממנו להגיע לרווחה זו מזיקה. (שוב, ברור שיש מגבלות והאדם כפוף למערכת חוקים ונורמות המגדירה את החברה). סך-כל האנשים הפועלים למען עצמם, ואין זה סותר פעילות פילנתרופית למען החברה, מניעה את הכלכלה קדימה ומביאה לרווחה של הכלל.
טענה הנשמעת תדיר היא שכתוצאה מהקפיטליזם הפערים הכלכליים בחברה הולכים וגדלים. טענה זו היא דמגוגית ומוטעית מיסודה. המשחק הכלכלי אינו משחק סכום אפס. עסקה מתבצעת רק כאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים ממנה (ומדובר החל מקניה במכולת ועד לקניית חברות במיליארדים). בניגוד למשחק סכום אפס שבו רווח של אחד הינו על חשבון אחר, כאן העוגה הכלכלית עצמה הולכת וגדלה כך שהנתח של כל אחד גדל. נכון הוא, שמי שיש לו יותר, יש בידיו יכולות רבות יותר להגדיל את נתחו אך בסופו של דבר לכולם יש יותר.
הרעיון הקפיטליסטי מעודד צמיחה והתפתחות, ומה שמונע בדרך כלל את היכולות האלו הינם עיוותים שאינם תלויים בשיטה אלא בממשלה ובמערכות הפיקוח. מונופולים וחסמי תחרות שגורמים לכולנו לשלם יותר עבור מוצרים ושירותים, ביורוקרטיה מכבידה המונעת פתיחת עסקים והתפתחותם, ריכוזיות יתר של משאבים בידי קבוצה קטנה מאוד, מערכת מיסוי פגומה, ומעל לכל מערכת חינוך המלאה עיוותים, בזבוזים, וחוסר יעילות אשר אינה נותנת את הכלים המתאימים לקבוצות החלשות יותר לטפס למעלה.
כפי שציינתי, היו כשלים מהותיים במערכת הפיננסית האמריקנית המשמשת סמן ואבן בוחן לשאר השווקים. המתרחש בשוק האמריקני משקף בצורה ברורה כשלים אלו. עם-זאת יש לזכור מספר דברים. ראשית, זה אינו המשבר הכלכלי הראשון בהיסטוריה, וסביר להניח שגם לא האחרון. העולם ספג משברים כלכליים קשים בעבר והתגבר עליהם. דווקא מדינות שאפשרו לאזרחים למצות את יכולותיהם הצליחו לצאת מחוזקים מן המשברים בסופו של דבר. שנית, אחת הסיבות למשבר הנוכחי היא אי פיקוח מתאים על המערכת הפיננסית מצד הממשל. כלים פיננסיים חדשניים פותחו במהלך השנים האחרונות, שאפשרו לגלגל את הדולר מספר רב יותר של פעמים ולהרוויח עליו הרבה יותר כאשר כלי הפיקוח נותרו מאחור.
המשבר יביא למערכת פיקוח הדוקה ויעילה יותר, אשר תפעל למנוע ניצול יתר וחשיפה גבוהה מדי ללא בקרה. נכונותם של ממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם לתת רשתות ביטחון לחסכונות ולפנסיות ראויה לכל שבח אך יש לזכור שהדבר לא יבוא בחינם. המחיר ייגבה הן בהגבלות על שכר הבכירים וכן ועל פעילות כלכלית של הבנקים המסחריים וגופי ההשקעות. כבר עתה מתחילות חקירות האם היו כללים שהופרו, ומערכת המשפט האמריקנית איננה סלחנית כלפי עבירות פיננסיות והפרות אמונים תאגידיות, ויעידו על כך מייקל מילקן, מרתה סטיוארט, קובי אלכסנדר, מנהלי אנרון ורבים אחרים.
שלישית, יש לזכור שהממשל האמריקני אינו מעוניין להיות הבעלים של הנכסים שקיבל לידיו, והוא כבר הודיע שהוא מתייחס לנכסים אלו כפיקדון. ברגע שיתאפשר הוא ימכור אותם חזרה לשוק ואפילו ברווח, כך שאין כאן ירידה לטמיון תרתי משמע.
השיטה הקפיטליסטית איננה מושלמת. היא מכילה בתוכה פגמים ועיוותים כיוון שבסופו של דבר המשתנים הפועלים בה הם בני אדם הפועלים גם על-פי דחפים, רצונות מנוגדים, אגו ותאוות בצע. עם-זאת השיטה לא נכשלה. עדיין, התועלת הניתנת לכל אחד בשיטה הקפיטליסטית גבוהה לאין ערוך מן התועלת בכל שיטה סוציאליסטית המלאה אידיליות שנוסתה על מיליוני בני אדם והביאה סבל ויאוש. גמישות הקפיטליזם מאפשרת קשת של יישומים ונותנת יכולת לתקן ולשפר אותה כל הזמן. לכל הממשיכים להלעיז על הקפיטליזם ולהלל את הרעיונות הסוציאליסטים שהוכחו פעם אחר פעם כלא מעשיים אני ממליץ לעבור לגור בצפון קוריאה או בקובה. שמעתי שמותר כבר להחזיק שם טלפון סלולרי ו-DVD.
בשעה שמאמר זה נכתב, ברק אובמה זכה בבחירות בארצות הברית. לא בחרתי עבורו. כבעל אזרחות אמריקנית, ניצלתי את זכותי להצביע והצבעתי לג'ון מקיין. לדעתי אובמה לא יהיה נשיא טוב לאמריקה הן במישור המדיני והן במישור הכלכלי, וכן לא יהיה טוב לישראל. עם-זאת, אם נשים את הפוליטיקה בצד, עצם העובדה שבחור שחור, בן למהגר מאפריקה, שהתחיל את חייו מנקודת פתיחה מהגרועות ביותר שאפשר, מטפס באמצעות כשרונו ויכולותיו ומצליח להגיע למשרה הרמה ביותר היא אות כבוד לאומה האמריקנית ולשיטה הנהוגה שם. הידיעה שאם אתה טוב תוכל להגיע עד לפסגה ולהצליח, ובסופו של דבר זה תלוי בך, היא הבסיס לכלכלה האמריקנית, והכח המניע הזה, הקיים בכל אחד ואחד הוא זה שיוציא את ארצות הברית (ושאר העולם) מן המשבר.
