פעם אחת ראיתי אישית את מר דן מרידור. למיטב זכרוני זה היה בקיץ 1994, שהיתי עם אשתי בקיבוץ הגושרים ובאותו הזמן שהו בבית הארחה בקיבוץ דן מרידור עם משפחתו וכן נשיאת העליון (אז פרקליטת המדינה) דורית ביניש עם משפחתה ושתי המשפחות בילו כל העת יחדיו. לא הייתי שם לב במיוחד לעובדה משנית זו, אלמלא זכרתי היטב כי היה זה דן מרידור שפעל ללא לאות ב-1989 לקדם מינוי גברת ביניש לתפקיד פרקליטת המדינה.
בשנת 1993 פעל מרידור לקדם את מינוי ביניש, חברתו, לבית המשפט העליון ומחה נמרצות נגד החלטת הוועדה לבחירת שופטים, בה כיהן, שלא לאשר את בחירתה. באותם ימים כיהן מאיר שמגר כנשיא העליון והוא, מסיבות שלא הובהרו עד היום, התנגד נמרצות למינוי. בהמשך, כזכור, מונתה ביניש לעליון, סמוך לאחר רצח יצחק רבין והיה זה הנשיא אהרן ברק שהכשיר את המינוי, בתקופת כהונת הממשלה כממשלת מעבר, בה נאסר היום למנות שופטים בכלל.
לא הבנתי אז כיצד אין למרידור כל היסוס לפעול ישירות ומכוח תפקידיו לקדם לתפקידים מי שהיא חברה אישית שלו ושעם בני משפחתה הוא יכול לצאת ולבלות בחופשות. הסתירה בין התדמית הנקייה מכל רבב לבין ההתנהגות בפועל, לימדו אותי שאם החליטו הציבור והתקשורת להעניק תעודת יושר למישהו - אותו אדם באמת יכול לעשות כרצונו.
מי שינסה להיזכר מה באמת תרם דן מרידור בקריירה הציבורית שלו יעלה חרס בידו. גם הרקע המשפטי המקצועי שלו הוא חסר משמעות, מה שלא מנע ממנו לקוות למינוי לעליון. נטען כי מרידור היה שותף זוטר לחקיקת חוקי היסוד ב-1992, מהלך בו בדרכים נפתלות הצליחו לשכנע את חברי הכנסת לחוקק חוקים שמשמעותם ומעמדם האמיתי הוסתרו מהם. ייתכן שכך היה, מרידור תמיד ראה עצמו, קודם כל, כנציגו של בית המשפט העליון בכנסת ובממשלה.
רכרוכי ודו-חרצופי אפיזודה נוספת- בימי ממשלת נתניהו הראשונה עלתה מועמדותו של שר האוצר היום, רוני בר-און, לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. המינוי אושר בממשלה (בטרם נטען כי המינוי נועד לקדם את מטרותיו של אריה דרעי), אם כי פורסם שהנשיא ברק התנגד לו נחרצות וטען שלא היה ממנה את בר-און אפילו למשרת שופט שלום.
מה שזכור לי מכל הפרשה הוא שמרידור התנגד נמרצות למינוי ושכנע את עמיתו השר בני בגין שהמינוי פסול. בני בגין השתכנע והצביע כדרכו, בלי התחכמויות, נגד המינוי. מרידור, כדרכו, רק נמנע בהצבעה. אחר כך הוא נעלב כשהחרצופים הדביקו לו תדמית רכרוכית. לדעתי החרצופים עשו עמו חסד, מרידור הוא בהחלט דוגמא מובהקת לדו-חרצופיות.
אין להתפלא כי חזרת דן מרידור, בניגוד לחזרת בני בגין, לפעילות בליכוד מתקבלת שם בעויינות רבה. בגין איש חירות בכל נימי נפשו ואיש אמת. הוא פרש בשל סיבות עקרוניות הואיל והליכוד סטה, לטעמו, מעמדותיו, בהסכימו לחתום על הסכם חברון. דן מרידור נטש זה מכבר את כל עקרונות הליכוד, אימץ את עקרונות השמאל ועבר לפעול במפלגת המרכז האומללה ולאחר שזו עברה מהעולם, תוך הותרת חובות שלא נפרעו, חזר לליכוד.
ההזדמנות האחרונה למרידור יש עבר עשיר "בחזרה" לליכוד. בנובמבר 2002 הוא נטש את מפלגת המרכז וחזר לליכוד בשל הבטחת ראש הממשלה דאז שרון כי ימונה ל"תפקיד לאומי" לאחר הבחירות. באותה הזדמנות חגיגית הוא כינה את תקופת נתניהו בליכוד כ"תאונה היסטורית". משום מה, שרון לא מינה אותו לתפקיד כלשהו ומרידור לא החל בפעילות פוליטית אמיתית בליכוד.
ב-2006, מבלי שעזב פורמאלית את הליכוד, תמך מרידור בקדימה וגם זאת מתוך ציפייה שחברו הטוב אולמרט ימנה אותו לתפקיד שר - גם ציפייה זו לא התגשמה. בהמשך חתר לתפקיד שופט בית המשפט העליון וגם תקוותו זו נכזבה. היום חוזר מרידור שנית לליכוד כדי לשרת את מי שכינה בעבר בכינויים מעליבים שונים. מרידור הוא ללא ספק הדו-חרצופיות בהתגלמותה.
הפליט הפוליטי "שב" היום לליכוד רק לאחר שכל האופציות הפוליטיות האחרות נסגרו בפניו והוא חש שזו עבורו ההזדמנות האחרונה. מי יודע אולי גם חבריו לאוליגרכיה המשפטית מדרבנים אותו לחזור על-מנת שיקבל שוב לידיו את תיק המשפטים וישיב את "ימי הזוהר" בהם שר המשפטים היה גם נציגו הנאמן של בית המשפט העליון ליד שולחן הממשלה.
ניתן לשמוח כי הליכוד לא הציע לאורח-פורח הזה מקום משוריין ברשימה לכנסת וניתן לקוות כי חברי המפלגה, שבוודאי יש להם זיכרון טוב, ידאגו להרחיקו ממקום ריאלי בבחירות המוקדמות. רבים וטובים מעוניינים עכשיו להצטרף לליכוד והתור ארוך. הם באמת לא זקוקים לדנידין שנטש אותם פעם אחר פעם בימים קשים ופעל נגדם. יש חשבונות שפשוט חייבים לפרוע אם רק מזדמן. היום יש לליכוד הזדמנות בלתי חוזרת להראות למרידור, באדיבות רבה, את הדרך החוצה.