היכולת להבין בין טוב לרע מוגבלת למדי כי היא בנויה על מסד של אמונות שונות, אידיאולוגיות ואפילו ממצאים מדעיים שגם להם אין תשובה מוחלטת מהי האמת המוחלטת. בנייתה של האידיאולוגיה הדמוקרטית, מן המסד ועד הטפחות, הייתה תהליך ארוך ושטוף דם, החל מן המהפכה הצרפתית ועד היום. ובכל זאת, למרות האופוריה בעקבות בחירתו של אובאמה לנשיאות ארה"ב, בצורה מאוד פרדוקסאלית, הדמוקרטיה פועלת כמנגנון להרס עצמי דווקא משום המסרים שלה שאינם מובנים ומופנמים על-ידי מרבית הבריות.
הטרגדיה הגדולה ביותר היא שיותר ויותר אנשים רואים בדמוקרטיה משהו אינסטרומנטאלי משולל ערכים ויעדים ברורים, היינו מכשיר טכנולוגי להגשמת אינטרסים. מכאן נובע הניכור שבין הוגי הדעות של הדמוקרטיה לבין האזרחים. למען האמת, מעולם הדמוקרטיה לא הייתה מסוגלת להכיל את כל ערכיה ועקרונותיה, לא ביוון, אם הדמוקרטיות, ולא בשום מקום אחר. יחד עם זאת, במשך שנים רבות היא הייתה קרובה לאותם ערכים ועקרונות שהוגיה הגו בעמל רב. ככל שאנו מרחיקים ראות ומנסים לבחון את יכולת שרידותה, כך עולים סימני השאלה הרבים.
תנועת ההשכלה והרעיונות הנשגבים שלה התפשטו ברחבי העולם כאש בשדה קוצים. רבים היו אלה אשר רצו להשתחרר מכבלי הדוגמות התיאורטיות והמעשיות וקיוו לעתיד טוב יותר. הדמוקרטיה הייתה חלום אל החופש, אל השוויון והאחווה כפי שחרתה על דגלה המהפכה הצרפתית, אך מהר מאוד התברר שדווקא רעיונות אלה הפכו לכלי הרס בידי שליטים צמאי כוח. הדמוקרטיה הפיחה רוח חדשה של מחשבה חופשית ומתקדמת ומאידך, המחשבה החופשית הביאה להיווצרותן של אידיאולוגיות הרסניות בדמות הפאשיזם, הקומוניזם והנאציזם. מתוך הערוגות של הדמוקרטיה צמחו אותן אידיאולוגיות אשר בשם חירות המחשבה, טענו ללגיטימיות. למרבה הצער, הן היו לגיטימיות אך ההרס שהן השאירו אחריהן היה עצום.
העידן הנוכחי גם הוא מאופיין בהיווצרותן של אידיאולוגיות חדשות, הרסניות לא פחות מאלה המוזכרות לעיל, המבקשות לגיטימיות בשם חירות המחשבה, אך הן פועלות להרס הדמוקרטיה והמחשבה החופשית והצלולה. הדוגמה הגרמנית היא דוגמה קלאסית, אך השאלה היא האם הדמוקרטיות למדו את הלקח הנדרש? ספק.
הפונדמנטליזם הדתי הוא האיום הגדול כיום. נכון שההיסטוריה האנושית ידעה תקופות שבהן לדת הייתה הבכורה ובשם הדת מלחמות עקובות מדם. השוני מהותי. הפונדמנטליזם כיום שם לו למטרה לחסל את הדמוקרטיה. היכולות הצבאיות והטכנולוגיות מקרבות את המדינות הפונדמנטליסטיות לנקודה שבה יוכלו לאיים באופן אמיתי על העולם החופשי. נהוג, ובצדק, לראות באירן כמדינה המסוכנת ביותר מבין המדינות הפונדמנטליסטיות, אך יחד עם זאת אין לשכוח שישנן מדינות נוספות פונדמנטליסטיות לא פחות אשר בידיהן כבר נשק להשמדה המונית. מי שמתעלם מן המציאות הזו, עלול להתעורר בוקר אחד מופתע לחלוטין. מדינות מוסלמיות מחזיקות בנשק גרעיני. לעת עתה העולם המערבי איננו פוצה פה ומצפצף, אך אין לדעת מה צופן העתיד. באותן המדינות הפונדמנטליזם הדתי הולך ומתפתח בקצב מעורר דאגות. פקיסטן היא דוגמה שאסור לשכוח אותה והמערב חייב לעשות חשבון נפש ממשי איך מדינה גרעינית נופלת כפרי בשל בידי אנשים שאין ודאות שמטרתם נקייה.
המדינות הדמוקרטיות המתנהלות לפי כללים דמוקרטיים גם אם הם אינם מושלמים, אפילו בחלקן, רחוקות מכך. המחסומים המחויבים, המוסריים והמשפטיים, מנוצלים על-ידי המדינות הבלתי דמוקרטיות עד תום. מדינות מסוג זה מסוגלות לבצע כל מעשה בהסתמך על המגבלות שהטילו על עצמן הדמוקרטיות. רוסיה היא הדוגמה הבולטת ביותר לניצול הדמוקרטיות למטרות זדוניות.
הפערים הכלכליים ההולכים וגדלים, המשברים הכלכליים והניסיון להנחיל דפוסי כלכלה חדשים, כל אלה הם גורמים המערערים את האמונה של האזרחים בדמוקרטיה. אין לשכוח שלמרות האשליה הקיימת, האוכלוסיה של המדינות הדמוקרטיות היא מיעוט בעולם. במרבית המדינות אין דמוקרטיה ומנהיגי אותן המדינות רואים את עצמם מאוימים על – ידה.
היות ושורות אלה נכתבות בערב יום הזיכרון ה-13 להירצחו של יצחק רבין ז"ל, כמה מילים על ישראל. אם חשבנו שבישראל נלמד לקח כלשהו בעקבות רצח פוליטי, הרי שהמציאות טופחת על פנינו. יותר ויותר אזרחים משמיעים קולות אנטי-דמוקרטיים מבהילים. הקרע בתוך העם בכל הקשור לסוגיות המדיניות-ביטחוניות-דתיות, מפלחות את העם והמדינה. אין להתעלם מן העובדה שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר עמוק והגרוע מכל, שאין בקרב הציבור תחושה של מושיע העומד לגאול אותנו מן הסכנות. רצח רבין ומעשים אלימים נוספים אינם תורמים לחיזוק הדמוקרטיה. מי שהדמוקרטיה חשובה לו חייב להתגייס למאמץ העילאי לשמר אותה. כדי לעשות זאת יש צורך במנהיגות. האם היא ישנה בנמצא? ייתן כל אחד תשובה לעצמו.
