מגמת העיור בעולם גדלה בהתמדה. ערים הופכות למטרופולינים, סביבה כפרית הופכת לסביבה פרברית, והשטחים הפתוחים הולכים ומתכלים. כתוצאה מכך ישנה ירידה מואצת במגוון הביולוגי, בעיקר באזורים עירוניים ופרבריים. תהליכים גלובליים אלה הובילו במדינות רבות לגבש התייחסות כוללת בתכנון בהיבטים כלכליים, חברתיים ואקולוגיים באותה רמת חשיבות.
הצטמצמותם של השטחים המוגנים והפתוחים בכלל, הובילה להבנה בינלאומית שיש הכרח לשמר את המגוון הביולוגי בכל סוגי השטחים הפתוחים, כולל בתוך הערים ולשמור על רציפותם. ההכרה בחשיבותו של שימור הטבע והמגוון הביולוגי גרמו בחלק ממדינות העולם לטרנספורמציה תכנונית, המתייחסת לאיום אקולוגי זה, באמצעות גישות לתכנון עירוני. תכנון זה מתבסס על הסתכלות מערכתית ליצירת קשר בין השטחים הפתוחים בעיר לבין סביבתה ובין בני האדם למינים אחרים.
כיום ברור ששימור מערכות טבעיות של שטחים פתוחים, המסוגלים לקיים את עצמם כמעט ללא השקעה כלכלית, מורידים נטל כלכלי כבד מתושבי הערים באשר לתחזוקתם, משפרים את איכות חייהם.
ניתן למצוא בערים רבות בעולם גישות תכנון שונות המבוססות על ההנחה ההולכת והמתחזקת, לפיה שמירת הטבע תתאפשר רק ע"י יצירת אינטגרציה בין הטבע לבין השטחים הבנויים.
בישראל - מגוון מיני הצמחים ובעלי-החיים בישראל נחשב לבין הגבוהים בעולם ביחס לשטחה הכולל וביחס לשטחו הנרחב של המדבר. מגוון זה נפגע מאז קום המדינה בגלל צמצום השטחים הפתוחים והיווצרותם של מרחבי בינוי רציפים, תוך היעלמותן של יחידות נוף גיאוגרפיות שלמות, כמו רצועת מישור החוף והשרון. שטחה הקטן של מדינת ישראל אינו מאפשר לה להתבסס על שמירת מגוון המינים בשטחים הפתוחים והכפריים בלבד, משום שאלה הולכים ומתמעטים. יש צורך בהסתכלות מערכתית כוללת מהשטחים הפתוחים שבעיר דרך השטחים החקלאיים, היערות ושמורות הטבע. הבעיה היא שלא קיימת הסתכלות כזו בישראל.
כאן אין התייחסות לנושא של שמירה על מגוון ביולוגי ו/או שמירת טבע עירוני בתוכניות המתאר והאב העירוניות. בתכנון של הרחבת ערים או של ערים חדשות, כמו העיר מודיעין, אין התייחסות לשימור של מגוון ביולוגי, כמו: יצירה של פרוזדורים אקולוגיים רציפים מהעיר לשטחים הפתוחים, הכרה בבתי גידול ייחודיים, שימור מינים נדירים, התייחסות תכנונית לקו המגע של העיר עם השטח הפתוח ועוד.
בערים הרריות כמו ירושלים, חיפה ומעלה אדומים, התשתיות והבינוי גורמים הרס בלתי הפיך למרחב של השטחים הפתוחים בסביבתם הקרובה. רב הערוצים החורצים ערים אלו נסתמים ונחסמים לחלוטין על-ידי סכרי עפר ענקיים, כשבתוכם נכלאים בתי גידול ובעלי חיים, שדינם בטווח הארוך הוא כליה. ניתן היום לראות בואדיות של ירושלים ושל מעלה אדומים עדרי צבאים שנכלאו ב"כיסים" של שטחים פתוחים. שטחים אלו קטנים מדי כדי שיוכלו לקיים את המערכות הטבעיות בהם, מאידך הם גדולים מכדי שהעיריות תוכלנה לתחזקם. כך לאורך השנים השטחים הפתוחים בעיר ובסביבתה הופכים למעזבות ולמטרד, בשל תכנון שאינו לוקח בחשבון קריטריונים של שימור טבע ומגוון ביולוגי.
אין ספק שניתן למנוע את הפגיעה הקשה במשאבי הטבע ע"י הכנסת נושא זה לסדר היום התכנוני של מוסדות התכנון, אשר ידרוש את שילובו בתוך הליכי התכנון. תנאי ראשוני לקיום של מגוון ביולוגי בערים הוא, מציאת פתרונות תכנוניים ליצירת קשר בני האדם לבין המינים האחרים המנסים לשרוד בסביבתם, כך שכל היצורים החיים יוכלו להתקיים יחדיו.