בכל מערכת בחירות ובכל תזכורת לאלו שקדמו לה, אני תוהה איך שכחתי את כל זה לפני שנכנסתי שוב לקלחת. זה קצת כמו ללדת - לו זכרנו כמה זה כואב, מן הסתם לא היינו עושות את זה שוב. רק שבמקרה דנן זה אינו כואב, אלא מעורר את רפלקס ההקאה.
מי מביניכם ש"עשו בחירות" והיו בקלחת של מרכזי מפלגות, בחירות מקומיות ומאבקים פוליטיים (ואפילו, לפעמים, בחירות לועד הבית) - מכירים את התופעות הללו, ועוד כמה. יש נטיה לייחס את הגועל נפש ל"פוליטיקה של מרכז ליכוד" ודומיו אבל זה ממש לא מדוייק - את האישיות המעורערת, המנווטת את קשייה הרגשיים לעסקנות פוליטית נבזית ולכוח של חלשים, ניתן למצוא בכל מקום; או במילים ברורות יותר: גם אם המדמנה הזו גרה בוילה ברעננה ושומרת על מראה שמנמן, מחומצן ומוקפד, או מאידך מגלה להיטות (צעירה או בוגרת, נואשת או אגו-טריפית) ואינסופית לקריירה ציבורית ורואה בכל מחלוקת משבר עמוק שבא לערער על כל ערכה כאדם, כלומר סיבה לפגוע בכל מה שסביבה ולקיים מסעות נקם אינפנטיליות, ספוגות רוע וטפשות, לאורך שנים - היא נשארת מדמנה.
בלוג הוא הרי יומן אינטרנטי. אז יומני היקר - רק רציתי לפרוק בפניך את התחושה הזו שלי. הלוואי ויכולתי לצרף רשימה שמית של האנשים שעליהם נכתב האייטם. לא ניתן, מטעמים משפטיים טהורים. רק אומר שבדר"כ מדובר באלו שרוצים להיות במקום שהם לא מסוגלים להגיע אליו: בעסקנים, ובעיקר בטיפוסים מעורערים-משהו שרואים בבועה הפוליטית עולם ממשי ונדמה להם שהחיים הם טלנובלה. בוחן המציאות אינו הצד החזק שלהם - והחולשה שלהם היא שפוגעת בכולנו: הם פועלים לרוב מתוך הזיית מציאות פנימית, שלא תמיד משיקה למה שבאמת קורה סביבם, למרות הז'רגון המשוייף שנראה עדכני לחלוטין. כשבעל/ת ז'רגון עדכני שכזה משאיר/ה אתכם/ן עם תחושה לא נוחה, למרות שהכל לכאורה בסדר איתו/ה - כנראה שפגשתם אחד/ת כזה/ו.
אם מנהיגות, לפי שמעון פרס (בראיון עתיק לרובין שארמה), היא לחיות עבור משהו מעבר ומעל לעצמך, נראה שהם חיים עבור משהו מתחת לעצמם.
בבחירות האחרונות פגשתי גם סוג נוסף של אישיות: קולוניאליסטית בלי קולוניה, אבל עם היוהרה, החוצפה, האכזריות והטפשות הקולוניאליסטית במיטבה. האישיות הזו היא הדב שמסתובב בחנות החרסינה כשהעולם בכף ידו - וזו יודעת רק להיקפץ או לתת סטירה. בעלת-אחוזה, שבוחן המציאות שלה לוקה אף לא פחות משל אחרון ה"ילידים" העסקנים: היא פספסה מהדורת החדשות בה הודיעו שכבר אין נחלה ושוחררו העבדים. ועדיין - היא מנסה להפעיל כוח דמיוני של שליטה נכלולית. היא הגרסה האנושית המכמירה, פגת התוקף, של משחקי מציאות וירטואלית עכשוויים.
בבחירות הללו השתתף גם פורום רעננה בתפוז. אבוי, כמה טרור בעילום שם של כל הטיפוסים שהזכרתי, חווינו שם. כי להיות טינופת בעילום שם ומבלי לתת את הדין על דבריהם, זו דרכם. הנה לכם/ן סוג של מיון – מי ששמ/ה את התחת במקום בו נמצאות המילים הרעות שלו/ה – ראוי/ה להערכתי גם אם אינני מסכימה איתו/ה. השאר: Tנופת. <דעתי על גלישה בניקים – ידועה>.
ועוד לא דיברנו על אותם אזרחים סוג ז' שבמקום לזכות בטיפול נפשי - תובעים את עלבונם האישי דרך בתי המשפט. אין משהו פאתטי יותר, בעיני, ממי שחורט על דגלו חשיבה חברתית ובאותו הבל פה - מעסיק את בתי המשפט בעלבונו האישי ומסייע בכך לעיכוב תיקים של אנשים שבאמת יש להם בעיות... נתקלתי בכמה סיפורים כאלו בשנים האחרונות. הקלות הבלתי נסבלת של פניית אנשים נטולי כישורי ניהול קונפליקטים וכישורים חברתיים אחרים, לערוץ המשפטי.
אז מה היה לנו? עסקנים, תככנים, קולוניאליסטים בלי קולוניה, טיפוסים פאתטיים שבתי המשפט היא זירת תשומת הלב האנושית שלהם, חורשי רע, הולכי רכיל, בדר"כ כאלו שמאחורי הקווים ולצידיהם. בקיצור - בעעעע. ובכל זאת אני שם, שוב ושוב. כי פוליטיקה קיימת תמיד ובכל מקום, והיא מנוף לשינוי חברתי. נאיבית? אולי. רכשתי פראמין (כדור נגד בחילה) בכמות שתספיק לי עד ה- 10 בפברואר, אמן ואמן.
ובכל זאת:
תודה לכל אותם אנשים שיש לי זכות גדולה לפגוש ולהכיר במערכות בחירות. אלו שמעשירים את חיי באיכויות אנושיות חדשות, בתבונה, ביושרה, בהיותם דוגמא אישית לאזרחות טובה לאהבת אדם ותבונה חברתית, לרצון אמיתי להיות מעורבים ותורמים בקהילה, לחשיבה מקורית. את חלקם הכרתי וגיליתי יותר לעומק בעבודה משותפת, חלקם חדשים. חיי מועשרים בכל מערכת בחירות במספר אנשים כדוגמתם.
וגם תודה לגולשים הטובים בתפוז שעזרו לי לצלוח וירטואלית את התקופה הזו ואת המיתקפות האלימות שנילוו אליה.
לסיכום: אמנם רציתי להוציא קצת קיטור על ה'מגעילים', אבל זה אינו מוריד כהוא זה (ואך מוסיף ומאדיר) את מקומם של הטובים. הם הרי אחת הסיבות שאני שוכחת בכל פעם מחדש כמה כואב ללדת...
