בבוקר יום א' התעוררתי, פתחתי את אתר האינטרנט של עיתון הארץ, ולתדהמתי גיליתי כי קמפיין הבחירות של ציפי לבני הוסר משכונות מסוימות בירושלים, וזאת בשל היותה אישה!
התירוץ של החרדים הוא "היעלבות". למעשה הם נעלבים מקצוענים.
ניתן להבחין בין שני סוגי נעלבים: אלו שרגשותיהם נפגעים באופן אותנטי, אמיתי, ואלו שרגשותיהם נפגעים באופן מקצועי, מתוזמר, צעקני, דרשני, תובעני, פוליטי, מחושב ומתוכנן. הייתי משייכת את ה"ההיעלבות" המקצועית של החרדים לסוג ההיעלבות השני - אותו סוג היעלבות שכל אם טרייה נתקלת בו כשהילד שלה, שלא קיבל בזה הרגע את מה שהוא רוצה, מפיל את עצמו על הרצפה, מאדים, משתעל ועושה את עצמו נחנק, וכל זה משום שאמא חדשה וטרייה וחסרת ניסיון עדיין עם ילדים\ לא סיפקה את התביעה האד-הוקית החדשה לבקרים שלו (נניח שוקולד במקום ארוחה או משהו כזה).
ההיעלבות של החרדים היא מקצועית לחלוטין, היא מתוזמרת ומתוכננת. היא כמו אדם ששם צפרדע בסיר ומחמם את המים לאט כדי שהצפרדע לא תחוש בחום העולה במהרה ותקפוץ - היא מחממת את סיר המים שהחילונים שוהים בו כבר כמה שנים טובות. ההיעלבות הזו היא בת לוח זמנים. אם בשנים קודמות החרדים נעלבו רק מישבן לא מצונזר שהגיח מחוטיני בפרסומות של גדעון אוברזון, הרי שמשנה לשנה ההיעלבות - כמו אדם אשר דוחק את עצמו בתור הומה אנשים כדי לפלס את דרכו ולהיות ראשון מול פקיד האשנב - נדחקת לתחומים שיותר קשה לוותר עליהם - כמו למשל זכותה של אישה להתמודד על ראשות הממשלה.
אם אנו החילונים יכולים לוותר על הצגת הישבן התורן של דוגמנית זו או אחרת, הרי שזכותה של אישה להתמודד על ראשות הממשלה, ובכך להשיג הישג של ביקוע נוסף של תקרת הזכוכית- על זה כבר לא ניתן לוותר. אלא שכולם שותקים ומסכינים עם כך (אפילו ציפי עצמה ש"התחשבה" בחרדים והסכימה לוותר על קמפיין פרסומת זה באותן שכונות).
אותם חרדים אשר כל כך דורשים התחשבות ברגשות עצמם, אינם מתחשבים ברגשות אף אחד אחר. האם הם מתחשבים ברגשות אותן אמהות שכולות ואבות שכולים, בכך שהם טורחים להשתתף בנטל השירות הצבאי? ודאי שלא. האם אותם חרדים מתחשבים בייסורי התופת שעוברים על אלפי נכי צה"ל, בין אם הלומי קרב או משותקי גפיים, או לוקים במחלות שגורמות להם סבל רב (כגון מחלת הקרוהן שהתפשטה לא מזמן בבסיסי צה"ל, פגימות אורטופדיות שונות אשר מרבות לפרוץ לראשונה אצל צעירים בשירות וכדומה) - בכך שישתתפו בנטל השירות הצבאי באופן שווה? לא. מצדם שבתי הקברות ימלאו בדמם של החילונים ומצדם שמחלקות השיקום הקשות ביותר בתל השומר יתמלאו בחלקי גופם הלא מתפקדים של צעירים חילוניים.
האם החרדים, שכל כך טורחים לדברר בקול רם עד צועק את ההיעלבות שלהם, טורחים בכלל להתחשב בנשים צעירות, בנות עשרים, שבגיל 30 הן כבר (לכל הפחות) לאחר חמש לידות, ובגיל ארבעים מדדות כמו בנות שישים וזאת עקב ההשפעה הרפואית הרעה של 15 הריונות וגידול מאסיבי של ילדים, שפחות של עבודות הבית ופרנסה למען הבעל שלומד ב"כויילל"? סבלה הנפשי והפיזי של האישה החרדית, שגופה כבר קורס מעומס ההריונות והלידות ורגליה מתנפחות כתוצאה מעבודה בבית ובחוץ - אינו מעניין חרדים אלו.
הרי אם אישה במגזר החרדי מבקשת להפסיק את הטנק השועט של הלידות העוקבות אחת את השנייה ללא רווח קצר לרפואה כדי להחלים מלידה ללידה - עליה לבקש את אישור הרב, שלרוב יגיד לא (שכן הש"סניקים זקוקים לאלקטורט, ולעזאזל עם בריאות האישה החרדית, ולעזאזל עם הצורך הבריאותי לחלוטין ברווח של לפחות שנתיים אם לא יותר בין לידה ללידה). אבל הם, קדושת רגשותיהם, אלו שמזלזלים בדמו של החייל החילוני, בזיעת אפיה של האישה החרדית, ברגשותיהם של כל מי שהרב עובדיה השווה אותו לקוף, חזיר, נחש או חמור - הם - רגשותיהם קדושים, אפילו אם זה בא על חשבון ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
זכותה של אישה להיבחר לראשות הממשלה היא זכות יסוד כפולה - הן זכות דמוקרטית, זכותו של כל אזרח להיבחר להנהגת המדינה, הדמוקרטיה בהתגלמותה, והן זכות קיבוצית של נשים, להבקיע את תקרת הזכוכית, לחתור במאמצים תמידיים לקראת שוויון, לא בצעקנות מאשימה, אלא דווקא בחתירה מתמדת לקראת כיבוש משרות רמות יותר. אישה כראש ממשלה תעלה את סיכוייהן של נשים בכל רחבי המגזר הציבורי והפרטי להתקדם ולעלות בדרגה, כך שלבחירתה האפשרית של לבני חשיבות דמוקרטית כפולה, אזרחית, כלל דמוקרטית, ומגזרית-נשית.
החרדים אשר מונעים מן המועמדת לבני לפרסם קמפיין ככל העולה על רוחה ללא מגבלות (למעט אותם גבולות סבירים של אי פגיעה ברגשות ציבור אחר, נניח, בנוסח דרשותיו של הרב עובדיה יוסף המשוות בני מיעוטים לחיות), פוגעים למעשה לא רק בערך יסוד של הדמוקרטיה, שהוא שוויון ואזרחות; הם למעשה, בגישתם, מגלים גישה מיזוגנית, אחות לגישה האנטישמית, כלפי נשים בכללן. עורכי אתרי פורנו רואים באישה חפץ, גוף, משהו מיני, הם מפשיטים את האישה (תרתי משמע) ממהותה האנושית ומציגים אותה ככלי ריק לשימושו של הגבר, וכחפץ. העמדה אשר משתמעת מהתנגדותם החריפה של החרדים להציג את פניה של מועמדת לראש הממשלה בשלטי חוצות, היא עמדה אשר אינה שונה במאום מעמדתם של סוחרי הנשים, סרסורי הזונות ושל מנהלי אתרי הפורנו הידועים לשמצה: כמו אנשי הפורנוגרפיה, גם החרדים אינם רואים באישה - אדם, על כל מגוון התכונות הנפלאות בו, לטוב ולרע, אלא חפץ, גוף, ואם אצל הפורנוגרפיסטים זה מגרה, אצל החרדים זה טמא, אבל זה היינו הך, שניהם רואים באישה חפץ, זה לשימוש וזה להיגעלות, אבל חפץ.
לפני מספר שנים הגישה אישה בשם שרון פלוטקין תביעה בבית הדין לעבודה כנגד מעבידה (דב"ע נו/129-3 - שרון פלוטקין (המשיבה נ' אחים אייזנברג, תק-אר 97(3), 2599), וזאת היות והלה התבטא כלפיה באמירה מיזוגנית ושוביניסטית ולפיה "העבודה הזו לא מתאימה לנשים", תוך שהוא שולח את קורות חייה למחלקת המזכירות ולא לתפקיד הבכיר שביקשה (ויכלה) למלא.
בית המשפט פסק לטובתה פיצוי בסך חמישים אלף שקלים, בקובעו כי אמירה סטרואוטיפית פירושה אפליה. החרדים, אשר אדישים לרגשותיהם של אחרים בהיעלבותם המתוזמרת, אומרים במשתמע כי אישה אינה אלא חפץ, דבר טמא, ומפשיטים אותה ממהותה האנושית ומתכונותיה השכלתניות והאינטלקטואליות (כמו יכולתה להוביל את ממשלת ואת מדינת ישראל). בכך - באותה היעלבות שמטיחה את עצמה על הרצפה ומאיימת כאילו להיחנק - הם מציגים אמירה בוטה, מיזוגנית, מחפיצה, כלפי נשים. בכך הם - שכל כך מתלוננים על גישת החילונים אשר לטעמם היא כמו אנטישמית, אבל מתייחסים לאישה כאל משהו טמא, ממש כמו שהאנטישמים התייחסו פעם אל היהודים - בכך הם פוגעים בערך כבוד האדם ובערך השוויון, שהם ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. בכך הם פוגעים לא רק ברגשות כולנו, אלא בערכים העמוקים ביותר אשר מדריכים את קיומנו כחברה.
