על תקווה ואַל ייאוש

בימים אלה פוגשים אנשים רבים בימין המחפשים בית פוליטי בכלל ולקראת הבחירות הקרבות בפרט. רבים מהם הינם יוצאי/מיואשי "ליכוד", אנשי "מולדת" ו"צומת" לשעבר, וכיו"ב אנשים שבמשך יותר מדי שנים לא מצאו בית פוליטי המבטא אותם, את עקרונותיהם ותקוותיהם. בעקבות שיבתו של בני בגין לליכוד, רבים שוקלים ללכת בעקבותיו ולהצטרף אף הם, וזאת מתוך אמונה ותקווה שהנה הליכוד מתעשת וחוזר אל מקורו ואל עקרונותיו כמקודם. והא ראיה הצטרפותו של בני בגין, הידוע ביושרתו, בעקרונותיו ובנאמנותו לארץ ישראל ולעם ישראל. מסופר שלילה אחד חיפש הזאב טרף ולא מצא, כיוון שכל החיות הקטנות הסתתרו בחוריהן למשך הלילה. קרא אליהן הזאב ואמר: "מה אתם עדיין ישנים?! הרי עכשיו כבר שעת צהרים! מהרו וצאו מחוריכן!" אך החיות הקטנות הציצו החוצה, ראו את החושך וצחקו לטכסיסו העלוב של הזאב. אז בא השועל ואמר: "אכן, זו שעת צהריים עכשיו. אלא שיש ליקוי חמה ולכן חשוך בחוץ." ולזאת האמינו החיות הקטנות, כי היה בזה מן ההגיון... אמנם יש הגיון בנטיה ללכת בעקבותיו של בני בגין. על זה אין עוררין. השאלה איננה האם אפשר לסמוך על בני. השאלה המהותית היא: האם אפשר לסמוך על הליכוד? האם אכן חל שם השנוי הרצוי והראוי? במקביל לבני בגין הרי הצטרפו ל'ליכוד' גם אנשים כמו דן מרידור, עוזי דיין, אסף חפץ, מירי רגב, וכיו"ב. זה אינו מִרְשָׁם למפלגה בעלת עקרונות ברורים וחד-משמעיים. למעשה, זהו שעטנז מוזר ומסורבל. אפילו אם נסמוך על התנאים שהתנה בני בגין לקראת הצטרפותו, אל נשכח שגם האחרים התנו תנאים... ישנו כלל (שאותו אמצו טובי סוכנויות הביון ומשרדי החוץ ואנשי העסקים בעולם) הגורס: Past performance predicts future behavior - ביצוע בעבר מְנַבֵּא התנהגות בעתיד! ואם לשפוט לפי ביצועים בעבר, הרי הן בני והן אחרים וטובים עזבו בשעתם את הליכוד בגלל שינוי הכיוון, עיוות העקרונות ובגידה במטרות היסוד של התנועה והמפלגה. וראה זה פלא: לא היה כמעט צורך לחכות הרבה כדי לראות איך ביצועי העבר כבר מנבאים את ההתנהגות בעתיד, שהרי כבר בהווה לקח עמו ביבי נתניהו אל הפגישה עם הקוורטט את דן מרידור. אמת שמתוך ייאוש ועייפות – שניתן להבין אותם – ישנם אנשים האומרים שנמאס להם להיות בצד המפסיד והם רוצים, סוף-סוף, להיות בצד המנצח (זאת, כמובן, מתוך ההנחה שישנו סיכוי טוב שהליכוד יזכה בבחירות). אֶל אלה אני מפנה את השאלה: "ניצחון באיזה מחיר?" האם שכחנו שעבורנו "הניצחון" אינו ניצחון אישי או השתייכות למפלגה מנצחת? עבורנו ועבור מטרתנו הניצחון האמיתי הוא ניצחון : נצחון ארץ ישראל המערבית כולה כמדינתנו וחסימת כל מדינה זרה בין הים לירדן; נצחון שלטון נקי וישר; נצחון מדינה המגינה על אזרחיה ודואגת לצרכיהם, ושאר העקרונות המשותפים לכולנו.

כל ניצחון אחר, הבנוי על פשרות וחלוקות, לא רק שאיננו ניצחון, אלא הוא כשלון כפול: גם וויתור שלנו על עקרונותינו ומטרותינו וגם מתן לגיטימציה, למי שיהיה ראש הממשלה מטעם הליכוד, לעשות את כל הפשרות והוויתורים שימצא לנכון לעשותם. אל נשכח: כאשר מצביעים 'ליכוד' מתוך נאמנות לבני בגין, לא את בני אנו בוחרים כראש ממשלה, אלא את ביבי...

אם בעבר לא היה לנו "בית פוליטי" לפי צרכינו ואמונתנו, הרי שהפעם ישנו בית כזה. בשונה מהמפלגה הדתית-מסורתית שנתאחדה בימים אלה – אשר כבודה במקומו מונח – מפלגת 'התקווה' הינה מפלגה כלל ישראלית, פתוחה לכולם.

לא כולנו בימין שומרי מסורת; אך כולנו, מעצם מהותנו כאנשי ימין, היננו שומרי מורשת!

אל תתייאשו מן המטרה! אל תתייאשו מן המאבק! אל תתייאשו מן הייאוש! כי עם התקווה אפשר לנצח!