השופט המחוזי משה רביד, ששלח היום (19.11.08) את בועז יונה לכלא ל-7 שנים, נזף למעשה, לא רק בפרקליטות המדינה, אלא גם בפקידי האוצר, שהוכיחו שוב בפרשה זו, בפעם המי-יודע-כמה, שיש להם לב אטום.
השופט מתח בגזר דינו ביקורת חריפה על פרקליטות המדינה, שלא הביאה בחשבון בכתב האישום את הסבל הרב שנגרם לאלפי לקוחותיו המרובים של בועז יונה. בנוסף, סטה, בצורה לא-שיגרתית, מהסדר הטיעון, והכפיל מ-4 ל-8 מיליוני שקלים את הפיצוי שישלם יונה לקוני דירותיו.
ראוי לזכור את העובדות העיקריות בנושא זה: 3,400 קוני הדירות המרומים חולקו על-ידי כונסי הנכסים והמנהלים המיוחדים לשלוש קבוצות או "מקטעים", כלשונם. במצב הגרוע ביותר נמצאות כמה מאות משפחות במה שקרוי "המקטע השלישי" - אנשים ששילמו כבר עשרות ומאות אלפי שקלים על חשבון דירתם, לא קיבלו דירה, לא קיבלו ערבות לפי חוק המכר ונשארו "תלויים באוויר".
כל מי שטיפל בפרשה, הבין שמדובר במקרים מיוחדים, של משפחות אומללות ומרומות, שיש "חובה ציבורית" (כהגדרת השופט) לעזור להן. עורכי הדין, המנהל המיוחד ושר השיכון, ביקשו מהאוצר להקציב למשפחות אלו 25 מיליון שקל, כדי לפתור את בעייתן. פקידי האוצר, באטימות הלב הרגילה שלהם, השיבו בשלילה.
פרקליטות המדינה סיכמה עם יונה ועורכי דינו, שהוא ישלם פיצוי של 4 מיליון שקל לקוני הדירות. זהו חלק קטן מסכומי העתק שגנב מהם. ההסדר לא קבע איך יחולק סכום זעום זה. סביר להניח, שהמנהל המיוחד היה מחלק אותו פחות או יותר בשווה בין כל קוני הדירות.
בא היום השופט רביד, הראוי לכל מחמאה, והכניס סדר וצדק: הוא הכפיל את הפיצוי שישלם יונה ל-8 מיליון שקל, וקבע שהסכום יינתן אך ורק למשפחות "המקטע השלישי". כך נזף למעשה בפקידי האוצר, שלא הצליחו למצוא 25 מיליון שקל בתוך תקציב מאות המיליארדים. עתה יקבלו המקופחים, לפחות כשליש מהסכום הדרוש להם. אפשר לנחש שהשופט היה פוסק להם פיצוי גדול יותר, אבל הוא מניח שאין אפשרות להשיג מיונה (או מקרוביו וידידיו, שיעזרו לו לממן את התשלום) סכום גבוה יותר.
בכל מקרה, עדיף שליש משישית, עדיף לתת כסף למקופחים ולא לאחרים, עדיף להיות, בישראל, שופט בעל לב, ולא פקיד אטום לב.