להפסיק את הפאניקה - זוהי הקריאה הנשמעת מכל עבר, כאשר הבורסה בתל אביב שוקעת, כספי הפנסיה נשחקים והמיתון מטיל צל כבד. נכון מאוד. מה שאנחנו רואים - בעולם כולו - בשבועות האחרונים הוא הרבה יותר פאניקה מאשר ריאליה. אבל מי בדיוק אמור לעשות את העבודה בישראל?
אהוד אולמרט, ראש הממשלה הכושל ביותר והמושחת ביותר בתולדות המדינה, הכריז רק לפני חודשיים שלא צריך לעשות כלום. כעת הוא עסוק בניסיון נואש לשכתב במשהו את מה שייכתב ליד שמו בספרי ההיסטוריה ובמכירת נכסים אסטרטגיים של ישראל.
רוני בר-און הוא שר אוצר חסר ידע וחסר ניסיון, שהגיע לתפקידו רק אחרי ששר אוצר עוד יותר חסר ידע וחסר ניסיון הואשם בגניבה. שלשום הוא שיקר לכולנו בפרצוף, כאשר הציג "תוכנית האצה" של 22.5 מיליארד שקל, ש-21 מיליארד מתוכם נלקחו מתוך תקציב 2009 - אותו תקציב שהוכן לפני חצי שנה וברור ששוב אינו רלוונטי. יום אחד הוא אומר שלא צריך רשת ביטחון לפנסיה, ולמחרת הוא מכנס "דיון חירום לילי" כדי לעשות בדיוק את זה. בלי מינימום של אמינות, שום מדיניות כלכלית אינה עובדת - ולבר-און אין את המינימום הזה.
ציפי לבני - להזכירכם: המועמדת של מפלגת השלטון לראשות הממשלה -השמיעה את קולה בתחום הכלכלי רק לאחר שנמתחה ביקורת על שתיקתה. וכאשר כבר דיברה, מתחה ביקורת פומבית על שר האוצר ממפלגתה ולא הציעה שום פתרון מעשי משלה.
שאול מופז מופקד על תיק התחבורה העתיר בפרויקטים של תשתית, שלדעת הכל הם מנוף צמיחה חשוב. אך הוא ביזבז את שנותיו בתפקיד על קומבינות פוליטיות ודחיפת מקורביו לתפקידים בשירות הציבורי, ובעוד המשבר בשיאו - יצא ל"פסק זמן" ילדותי ושערורייתי.
אלי ישי גרר את המדינה כולה לבחירות בעיצומו של המשבר, וכעת הוא מנסה לנצל אותו על-מנת לעשות את הדבר הגרוע ביותר לכלכלה - להגדיל שוב את הקצבאות על-מנת לעודד בטלנות ופרזיטיות.
חברי הכנסת, כמעט מכל המפלגות, טרודים במסע הבחירות ובהישרדותם האישית. במקרה הפחות גרוע, הם בכלל לא עוסקים במשבר הכלכלי. במקרה היותר גרוע, הם מנסים לסחוט לעצמם כותרות וקולות, בעיקר באמצעות הכרזות ודרישות (וגם הצעות חוק) פופוליסטיות ומזיקות.
שמעון פרס יכול היה לנצל את מעמדו כנשיא המדינה גם כדי לקרוא לגילוי אחריות, וגם כדי לכנס פורום של כלכלנים ואנשי עסקים מובילים אשר יציגו תוכנית אלטרנטיבית. אבל הרבה יותר חשוב לטייל בעולם ולקבל תואר אבירות ממלכת בריטניה.
עופר עיני לא יחמיץ את ההזדמנות לתפוס כותרת ולאיים בהשבתה כללית של המשק. בכלל לא מעניין אותו שהדבר האחרון, אבל באמת האחרון, שהמשק צריך עכשיו הוא עוד אובדן תפוקה ופגיעה בסחר החוץ.
בקיצור: כאשר מסתכלים מי אמור לחלץ את המדינה מהמשבר הכלכלי החמור ביותר בדור האחרון, כל מה שנשאר לעשות הוא להתחפר עוד יותר עמוק בפאניקה. או לפנות לדברי חז"ל על הצרות הקשות שיקדמו לגאולה: "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".