אפתח ברשותכם הפעם באגדת עם הלכתית, המספרת שכאשר ציוות נח את תיבתו והקפיד להכניס זוגות בני אותו מין כדי שיפרו וירבו, הגיעה במפתיע לתיבה בגפה גברת קשישה. כששאל אותה נח לשמה השיבה: "פוליטיקה". "מצטער", השיב נח, "אין לך בן זוג ואת לא יכולה ללדת. שלחי במקומך זוג צעיר".
הגברה הקשישה הלכה לדרכה ובמקומה הגיעו צעיר וצעירה. נח שאל את הצעיר לשמו וזה השיב כהרף עין: "שקר". הצעירה נידבה גם היא את שמה: "צביעות". נח הזמין את בני הזוג לתיבה ואמר להם: "אתם מתאימים לתיבה שלי", וגם נתן להם באותה הזדמנות הנחיה בלתי חוזרת: "פרו ורבו".
כאן מסתיימת האגדה ומתחילה המציאות.
אני מפרט ברשותכם את שורשיה של משפחת פוליטיקה: שקר הוליד את אופורטוניזם ואת תחמון, והם הולידו את בגידה ואת דו פרצופיות. בגידה ילדה את מעילה באמון ודו פרצופיות ילדה את אחיזת עיניים, שילדה את טובת הנאה. בתה הבכורה של מעילה באמון הייתה הפרת אמונים ובנה הצעיר המחונן של טובת הנאה היה שוחד. שוחד הוליד את גנב וגנב הוליד את שודד הקופה הציבורית.
משפחת פוליטיקה עלתה לישראל אחרי הקמת המדינה, ובניה התפזרו בממשלה, בכנסת, ברשויות המקומיות ובשורה של ארגונים ציבוריים. מעלליהם של חלק ניכר מבני המשפחה נחשפו ברבים במרוצת השנים ועוד ידם הפלילית נטויה.
עוד אפילוג קצר לאגדה המעודכנת למשפחת פוליטיקה. אירע אסון; אחת מבנות המשפחה, צעירה בשם אידיאולוגיה, מתה בלידה והותירה אחריה, למרבה הצער, בן יתום בשם ישר. לישר הייתה ילדות קשה בבית סבתו גמישות. אחרי שבגר וסיים את לימודיו הקים ישר שני מיזמים "ערכים" ו"עקרונות" אבל הם לא עלו יפה.
האגדה הפכה לאקטואלית בימים אלה בעקבות הזרם הגובר והולך של בעלי תעודות יושר, עקומי מוסר, פליטים. חוצי גבולות, הולכים בשאלה, חוזרים בתשובה, לוליינים וקופצים על העגלה שממתינים בקוצר רוח בטרמפיאדה הפוליטית בפאתי כביש מספר 1 המוליך לירושלים.
כל אלה רוצים להידחס לאוטובוס הרב מפלגתי שעליו מופיע שילוט: "לכנסת", ומודעים היטב לכך שאין בו מקומות שמורים. באוטובוס יש אומנם 120 מושבים, אך רובם מאוכלסים כבר בישבניהם של נוסעים ותיקים בעלי כרטיס שנתי-שנתי. המקומות הפנויים עבור הטרמפיסטים מוגבלים, וכל הקודם בפריימריז זוכה.
ברשותכם, אני רוצה לערוך בשבועות הקרובים לשיפוטכם היכרות קרובה יותר עם כמה מהכוכבים החדשים והוותיקים מכל צבעי הקשת הפוליטית. אני עושה זאת במסגרת עבודת שירות לטובת הציבור שהטלתי על עצמי.
הדיאגנוזה: צביעות. סופנית אחד הבולטים בקרב אלה שמבקשים לחזור לכנסת, ששירת בעבר בתפקידים בכירים בממשלה, פרש בשעתו ונדבק מחדש בחיידק האלים הפוליטי, הוא דן מרידור. מרידור פרש בשעתו מהליכוד, ונמנה עם מייסדי מפלגת המרכז יחד עם רוני מילוא, איציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואחרים. מרידור לא הסתיר את משאלתו להיות ראש ממשלה אך בסופו של דבר התנדפה המפלגה לכל רוח והותירה חובות כספיים שלא כוסו עד היום למרות הערבויות הכספיות.
כלפי חוץ מקרין מרידור חביבות ומתינות אבל מי שמודע לדרכי הפעולה שלו, יודע שהוא סכינאי לא קטן שפועל בשלט קרוב-רחוק נגד אויביו הפוליטיים והצביעות שלו היא מחלה סופנית. אני לא רוצה להזכיר במסגרת זו את כל הדברים החמורים והקשים שמרידור אמר על בנימין נתניהו אחרי שפרש מממשלתו שבה שירת כשר אוצר. הם כתובים וחקוקים בתולדות ממשלות ישראל. זה שמרידור מנסה להשכיח את דבריו, שעל פיהם נתניהו לא ראוי להנהיג את המדינה, זו לא הבעיה שלו, אלא שלנו.
אבל אני מתקשה לשכוח שמרידור, שמנסה להקרין יושרה אישית, היה זה שפעל מאחורי הקלעים בתקופה שבה כיהן כשר המשפטים, כדי לגונן על חברו הקרוב רב המושחתים אהוד אולמרט על-מנת שלא יועמד לדין פלילי על מעלליו התכופים, למרות שהוא ידע היטב מי זה אולמרט.
בשעתו עוררה תמיהה העובדה שבתקופה שבה כיהנה דורית ביניש כפרקליטת המדינה, היא סמכה את ידיה על הגשת כתב אישום נגד מנחם עצמון - אחד משני גזברי הליכוד בפרשת חשבוניות המס של הליכוד - שבה הוא הואשם בהנפקת חשבוניות מס פיקטיביות ובהונאת שלטונות המס.
לעומת זאת, לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט שכיהן כגזבר שני של הליכוד, למרות שביצע את אותן העבירות. אחד מאלה שהיו בסוד העניינים בגזברות אמר לי בימים האחרונים שאולמרט היה מעורב בעבירות נוספות שנעשו במטה.
בספרי 'זעקי ארץ מושחתת', שיצא לאור באחרונה, חשפתי עובדה מצמררת: אולמרט סחט בשעתו את ראשי הליכוד דאז, ראש הממשלה יצחק שמיר ושר היביטחון משה ארנס, והודיע להם שאם הוא יועמד לדין פלילי ברשת חשבוניות, הוא יפתח את פיו ויסבך אישים מרכזיים בליכוד שהיו מעורבים לטענתו גם הם במעשים פליליים בפרשה זו.
שאלתי באותה עת את ביייניש מדוע לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט והיא הגיבה: "היו חסרות לנו כמה ראיות כדי לצרפו לכתב האישום. אולמרט הוא אדם מתוחכם וקשה לשים עליו יד".
לעצמון הייתה גרסה אחרת. הוא חזר עליה באחרונה מפורשות: "קיבלתי מידע שמרידור שוחח בנדון על ביניש וייתכן שלהתערבותו היה משקל שלא להגיש כתב אישום נגד חברו הטוב אולמרט". הלשונות הטובות ידעו אז ללחוש בנושא זה שמרידור היה מחובר היטב אל פרקליטת המדינה דאז, דורית בייני,ש והוא היה זה שדחף אותה לבית המשפט העליון. מרידור הכחיש באזני כאילו דיבר עם ביניש בנדון.
לעומת זאת, אני מביא בספרי עדות של אחד מראשי מס ההכנסה שגילה לי כי מרידור שוחח עמו על אולמרט, ונתן לו להבין שמוטב שלא יוגש כתב אישום נגד אולמרט.
בסופו של דבר הועמד אולמרט לדין פלילי בפרשה זו בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה עמותת אמי"תי, שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה, נגד פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. חתמתי אז על התצהיר שפירט את מעשיו העברייניים של אולמרט, וציפיתי לכך שהוא ייכנס מאחורי סורג ובריח.
אבל אולמרט הצליח לקנות עדים ולהטות את משפטו. בניגוד לעצמון, שיצא חייב בדין, אולמרט זוכה.
מרידור היה מרוצה שחברו הטוב אולמרט לא הורשע בדין, אבל אולמרט היה מאז ומתמיד כפוי טובה וחורש רעה. כאשר הקים אולמרט את ממשלתו הנוכחית, ציפה לשווא מרידור שאולמרט יספור אותו ויצרף אותו כשר המשפטים. העובדה שאולמרט נחשף כבר אז בפומבי כמושחת, לא הפריעה לו.
אבל אולמרט לא סמך עליו בעיניו הפקוחות והעדיף על פניו את חיים רמון המושחת, שנולד בצלמו וכדמותו והתמחה בתרגילים מסריחים ובשירותים מזוהמים...
מן הסתם חשש אולמרט שמרידור לא יסכים להתלכלך למענו בגלוי ולא ישתלח, בעת הצורך, בגורמי אכיפת החוק - מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות. לרמון לא הייתה בעיה לעשות זאת, ורק הנשיקה הצרפתית ביומה הראשון של מלחמת לבנון קטעה את ההגנה ההתקפית שהוא החל להגיש לאולמרט.
ראש האופוזיציה הוירטואלי סוכר את פיו התנהלותו הבעייתית של מרידור לגבי אולמרט לא מזיזה כמובן לנתניהו, שהקפיד בעבר בעת הסתבכויותיו של אולמרט לשמור מרחק בטוח והעדיף שהאחרים יעשו את המלאכה. לא במקרה הוא בירך אותי על פעילותי לחסום את אולמרט מלהגיע לצמרת המדינה כדי שלט ימשיך לשדוד את הקופה הציבורית.
גם לאורך השנתיים וחצי האחרונות שבהן הוא כיהן כראש אופוזיציה וירטואלי, לא אמר נתניהו מילה אחת בגנות השחיתות האישית המפלצתית של ראש הממשלה המודח אהוד אולמרט, וגם הפעם העדיף שהאחרים יוציאו עבורו את הערמון המושחת מן האש השלטונית.
עד היום אני מתקשה להחליט אם נתניהו נהג כך מאחר שהוא סתם פחדן שחשש מהכשתו של הנחש הארסי אולמרט, או שהגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי מי שיש לו חמאה על הראש מוטב שלא יצא החוצה בשמש הקופחת.
כך או כך, אם אומנם ירכיב נתניהו את הממשלה החדשה ויצרף אליה את דן מרידור כפוליטיקאי נקי, בעל שם טוב ומאזן מדיני של בני בגין, הוא צריך לקחת בחשבון שימי החסד שלו יהיו מוגבלים. כל האופציות של מרידור יישארו פתוחות ואחת מהן אולי תחרוץ את גורלו.
