איני בטוח עדיין למי מיועדת איגרת זו. האם לתשעת הח"כים של האיחוד-הלאומי-מפד"ל אשר אינם טורחים להקשיב כלל לרחשי לב הציבור? האם לציבור הציוני-דתי אשר, למרבה הצער, כמעט ואינו יכול כבר להשפיע לאחר שהפקיעו ממנו את יכולת הבחירה? או אולי למועצה הציבורית של "הבית היהודי" אשר נראה שהינה קרש ההצלה האחרון? דרך אגב, אני מוצא את עצמי לאחרונה אומר לא פעם בשיחות עם הציבור, שאילו המועצה הציבורית הייתה רשימת "הבית היהודי" לכנסת, כנראה שהיינו זוכים למספר מנדטים עם שתי ספרות...
עם תום תרועת החצוצרות של מהלך האיחוד מתחילים להתגלות בקיעים וסדקים בחומה המאוחדת. ניתן אף לשער שהיו לכמה גורמים גם מניעים נסתרים אשר הובילו לאחדות זו. האם הח"כים של האיחוד-הלאומי-מפדל אינם מבינים שקריאת הציבור לאחדות אין פירושה סידור עבודה אלא כמיהה לדבר נעלה הרבה יותר, לחזון אמיתי של הנהגה מאוחדת?
האם הח"כים אינם מבינים שהמנדט אשר ניתן להם בבחירות לכנסת ה-17 תחת השם "איחוד-לאומי-מפדל" - "טב" לא היה מנדט אישי אלא הצבעה ציבורית על דרך, על מצע, על רעיון? הרי אף אחד מהם לא עמד לבחירה ישירה ציבורית וחלקם אף לא עמדו כלל לבחירה בתוך מפלגתם שלהם. כיצד, אם כן, הם מעיזים לנהוג במנדט שניתן להם כאילו מדובר בנכס פרטי אשר ניתן להעבירו ממקום למקום, כולל כל טובות ההנאה שבצדו כגון כספי מימון מפלגות? הנכס הזה שייך הרי לציבור הבוחרים והוא אמר את דברו בשבועות האחרונים בצורה מפורשת.
כיצד אינם מבינים שנקעה נפשו של הציבור היהודי לאומי מרסיסי מפלגות בנות 2-3 ח"כים שכל אחת מניפה בגאון דגל חשוב אחר? אינכם רואים כיצד שוקעת ספינת מדינת ישראל בעוד אתם בוחרים באיזה חדר בספינה כדאי לשבת..
ושלא תהיינה אי הבנות. אני באמת מעריך - על גבול המעריץ - את כל תשעת הח"כים של הסיעות הציוניות דתיות. כולם אנשים מסורים, ערכיים, מקצועיים, נאמנים וישרי דרך. אולם הם מזוהים כיום עם מצבה העגום של הציונות הדתית ועם השפל חסר התקדים של מעמדנו הציבורי. במגזר העסקי לית מאן דפליג שכאשר מנכ"ל מציג הפסדים רבעון אחר רבעון עליו לפנות את כסאו, יהא מקצועי ומכשר ככל שיהיה. זאת מהסיבה הפשוטה שכל עוד הוא יושב על כסא המנכ"ל - אין למשקיעים אמון בחברה והיא צפויה לקרוס. אגב, יתכן מאוד שבצאתו לדרך חדשה הוא יצליח מאוד ויהנו ממנו במקום אחר. אצלנו גם כן אבד האמון, ואני שומע ברחבי הארץ יותר ויותר קולות מיואשים המתחילים לדבר על הצטרפות לליכוד, לישראל-ביתנו, לש"ס וכדומה. בטוחני שלא זו הייתה מטרת האיחוד...
בעת שכזו, על כל אחד ואחת מהמחנה היהודי-לאומי להתריע מעל כל במה אפשרית: כל ח"כ - גם אם לא יזכה להיות ברשימת "הבית היהודי"- אשר יפרוש ויחבור למפלגה אחרת או ירוץ בנפרד, לא יקבל את תמיכתנו. תכניסו את זה טוב טוב לראש - ארבעים ח"כים מעשרים מפלגות שווים הרבה פחות מעשרה ח"כים ממפלגה אחת.
ראו כיצד בליכוד ובקדימה חוברים תחת קורת גג אחת קצוות שונים ומשונים מתוך מטרה משותפת להגיע לשלטון. ממש גר זאב עם כבש. מדוע אצלנו לא מסוגלים לשבת אחד עם השני רק בגלל גודל כיפתו, צבע חולצתו או היכן למד בנעוריו... חייבים לצאת מהטירוף הזה שאחז בנו ובנציגינו בעוד מהרסינו ומחריבנו מחככים ידים מן הצד בהנאה. ויפה שעת אחת קודם.