חודשים רבים מסרבים הקברניטים לקבל החלטות ראויות באשר לעזה, יהודה ושומרון. סוף מעשה במחשבה תחילה: רק עתה, כאשר הפוליטיקה היא הזירה החדשה של רא"ל במיל. בוגי יעלון, נזכר שיש לחפש פתרונות אחרים מאלה המקובלים, למשל ניתוק מוחלט מעזה. על זה נאמר "מוטב מאוחר מאשר אף פעם".
למען ללא תועלה טענה שרק עתה הגיעו בוגי וחבריו למסקנה זו, יובא להלן נייר עמדה שנכתב למערכת הביטחון לפני שנה ויותר, וכצפוי לא הייתה כל התייחסות אליו מצד הגורמים השונים.
1. היישות הפלשתינית בעזה, היינו "מדינת החמאס" מהווה איום מוחשי על ישראל. זאת ניתן לראות יומיום.
2. חמאס נתמך על-ידי אירן, סוריה וחיזבאללה. בהיותו חדור מוטיבציה פונדמנטליסטית קיצונית, אין סיכוי שהיישות החמאסית תהיה מוכנה לאיזשהו מודוס ויוינדי עם ישראל, אלא להפך. הרגיעה טובה מאוד אך אין זה מן הנמנע שהיא תקרוס בקרוב.
3. הגדה המערבית נמצאת היום במצב של רתיחה רבתי. צה"ל הוא המחסום בפני נפילת האזור כולו לידי חמאס וחבר מרעיו. אבו מאזן וממשלתו הן מומיות פוליטיות שאינן מסוגלות לאכוף שום חוק וסדר. הפרדוקס הוא שככל שאבו מאזן ירצה להתקדם, הקיצוניות האיסלאמית תגבר עוד יותר, עד שהיא תביא להסתלקותו. לכן, פעילות מדינית אקטיבית שעשויה לרסק את חמאס מבפנים, רצויה מאוד.
4. כיבוש עזה ושהייה בה זמן רב, זו חלופה המתאימה לנהמת העם אשר חלק מן הפוליטיקאים מעודדים אותה למטרות מגוונות. התנסינו בכך בעבר הלא רחוק, אך כיום, חזרה לעזה תהיה בחינת בכייה לדורות. ישראל עלולה לשלם מחיר כבד ללא שום סיכוי לתוצאות ממשיות.
5. החברה הישראלית, חסונה ככל שתהיה, לא תוכל להמשיך ולסבול את הירי הבלתי פוסק על דרום המדינה והוצאתה מכלל איזון. שבירת החוסן הלאומי והייאוש העלול להשתלט על אוכלוסיה רבתי בישראל יכולים לפגוע קשות בביטחונה של המדינה.
מן הסיבות הללו וגם אחרות, מוצעת כאן
חלופה שראויה לבחינה:
1. ההינתקות הייתה מהלך נכון, אך המשך הקשר עם עזה, במיוחד הכלכלי, זו טעות שאין למעלה ממנה. ההינתקות חייבת להיות טוטאלית. כדי לא לעורר דעת קהל שלילית, על ישראל להודיע מפורשות
שבתוך חצי שנה כל הקשרים הכלכליים עם עזה ינותקו לעד. העולם המערבי ומדינות ערב חייבים להבין שישראל רצינית בכוונותיה.
2. כדי לאפשר לעזה להתקיים כלכלית, על ישראל להודיע על כוונתה
לפתוח את המעברים הימיים והיבשתיים שאינם גובלים בישראל להוציא את נתיבי האוויר. בכך יוצא העוקץ מן הטענה של חנק כלכלי. החשש להתחמשות משני. המציאות כיום היא שהם עושים זאת ובהצלחה רבה. באופן פרדוקסאלי, ככל שהנשק יהיה יותר מתוחכם, יותר מאסיבי, כך לישראל ייקל לפגוע בו ביתר קלות. ככל שהנשק יותר פרימיטיבי, דוגמת הקסאם, כך יכולת הפגיעה בו קטנה לאין שיעור.
3. ישראל חייבת לאמץ מדיניות חדשה שבמרכזה הפיכת צפון עזה לרצועת ביטחון. לשם כך, על האוכלוסיה המקומית להיערך לנדידה דרומה פן תיפגע קשות. על ישראל לעמוד על דברתה ולהתחיל בהרס התשתיות, כולל שכונות שמהן נורית אש. אסור לישראל להירתע מן הזעקות או התמונות.
יובהר שאין כוונה, חלילה, לפעולות רצחניות נגד האוכלוסיה.
4. ישראל חייבת להתעקש על הצבת כוחות בינלאומיים ברצועת הביטחון שתיווצר. אסור להגיע לפתרון מדומה המאפשר חזרת האוכלוסיה המקומית לצפון, ללא הימצאותם של כוחות בינלאומיים.
יש להניח שרבים סקפטיים ביכולת להשיג מטרה זו. יחד עם זאת, ההיסטוריה המאוד קרובה מוכיחה שבאזורים שונים בעולם, כוחות בינלאומיים עושים את מלאכתם נאמנה.
