משברים כלכליים חמורים אינם מנותקים מסוגיית הביטחון הלאומי. משברים כאלה פוגעים בחוסן הלאומי ומשפיעים על יכולתן של מדינות לממש את יעדיהן הלאומיים: מגבירים את האילוצים התקציביים על מערכת הביטחון, מגבילים את מרחב התמרון המדיני, מאיימים על רווחת הציבור, מגבירים פשיעה ועלולים ליצור פתח לתהליכים חברתיים מסוכנים. לכן חשוב לטפל בהם במהירות, בנחישות ומתוך ראייה מערכתית.
העולם נתון כיום בעיצומו של משבר פיננסי חסר תקדים מאז שנת 1929. אז הוביל המשבר הפיננסי ל"שפל הגדול" - המשבר כלכלי העמוק בהיסטוריה המודרנית, שהסתיים רק במלחמת העולם השנייה. בזמנו הגיעה האבטלה בארה"ב לכ-25% מכוח העבודה ולכ-40% בגרמניה. ההשלכות החברתיות של "השפל הגדול" סייעו לעליית משטרים פשיסטיים, ובראשם המשטר הנאצי בגרמניה, ולהתרחבות התמיכה בקומוניזם. בשלב זה, המשבר הנוכחי אומנם רחוק מ"השפל הגדול" אולם סיבתו זהה: משבר באמון הציבור. גם אז לא נבע המשבר מאירוע חיצוני, כמו מלחמה, אלא ממערכות מושחתות. גם אז סיפקו הבנקים אשראי ומשכנתאות לכל דורש, הכסף הזול הביא לעלייה חדה בביקוש לנדל"ן ולנכסים פיננסיים ולהתעשרות קלה. כאשר התפקעה "הבועה" התמוטטו הבנקים וחלק ניכר מהציבור איבד את חסכונותיו ופרנסתו - ובמקרים לא מעטים אף את ביתו.
למשברים מסוג זה שני מרכיבים, החופפים בחלקם: הראשון - משבר פיננסי והשני - משבר כלכלי ריאלי, שבא בעקבותיו. לנזקי המשבר הכלכלי - ירידה חדה בתוצר ובהשקעות - השלכות מרחיקות לכת, כגון ירידה חדה בהכנסות המדינה, עלייה חדה באבטלה וגידול בעוני, המחייבות שינויים בסדר העדיפות הלאומי.
השפעות המשבר מגיעות לישראל בפיגור זמנים, שהולך ומתקצר מיום ליום, ולכן מוטב לקברניטי המשק הישראלי להפיק לקחים מהמשבר בארה"ב ומדרך טיפול הממשל בו. מה קרה בארה"ב? הראשונים שכשלו היו הנהלות המוסדות הפיננסיים. המשבר הפיננסי החל ב-2007. אז החלו המוסדות הפיננסיים לחשוף - בהדרגה וללא שקיפות ראויה - הפסדים, המגיעים כיום ליותר מטריליון דולר. חלקם נובע משיווק מוצרים פיננסיים מורכבים, שהתבססו על משכנתאות שניתנו ללווים בסיכון גבוה בלא ערבויות מספקות. חברות ביטוח הוסיפו "חטא על פשע" כאשר ביטחו את פירעון החובות. את הרווחים המיידיים גרפו הנהלות של חברות באמצעות משכורות עתק ובונוסים. כאשר התקשו הלווים לעמוד בהתחייבויותיהם קרס המבנה הרעוע והמושחת.
אחריהם כשלו גופי הפיקוח. מעיניהם נעלמה העובדה, כי במערכת הפיננסית מתבצעות עסקות מסוכנות ולא מקצועיות. גם חברות דירוג האשראי לא עמדו על המשמר. עתה הן מוסיפות "שמן למדורה" בכך שהן מורידות דירוגים של חברות לאחר מעשה.
ולבסוף כשל הממשל האמריקני על שהזניח את הפיקוח על שוק ההון ועל דרך טיפולו במשבר, שתרמה להחמרת המפולת. שנה שלמה לא גילה הממשל מעורבות במשבר, וכאשר התערב נהג בפזיזות. דוגמה אחת היא החלטתו לא להציל את בנק ההשקעות לימן ברדרס. כתוצאה מכך הגיב הציבור במשיכת כספים מהבנקים. כך למשל, בין ה-16 ל-26 בספטמבר משכו לקוחות בנק וושינגטון מיוצ'ואל 16.7 מיליארד דולר מחשבונותיהם עד שהתמוטט. כך קרסו מתחילת המשבר ועד כה לפחות 19 בנקים אמריקנים. מאז התמוטטות לימן ברדרס מקפיד הממשל להשתלט על גופים כאלה או דואג למזגם לבנקים אחרים.
טעות נוספת הייתה החלטת הממשל להקצות חלק מתקציב ההיחלצות בסך 700 מיליארד דולר לרכישת ניירות "רעילים" (חובות מסוכנים מאוד). כלומר, "לזרוק כסף טוב כדי להציל כסף רע", כפי שנהוג לומר בשוק ההון. הממשל חזר בו ממהלך זה אך אמון הציבור נפגע.
למרות המצב החמור, נראה כי במשק הגלובלי אין מחסור חמור בכסף: הריביות המוניטאריות בשפל, מדינות עשירות מזרימות הון למוסדות פיננסיים, ובפיקדונות הציבור בבנקים מצטבר כסף כתוצאה ממכירות בבורסה ומשיכות מקרנות נאמנות וקופות גמל. הבעיה - ספיקה פיננסית נמוכה: ככל שהחמצן הפיננסי מתעכב, נאלצות יותר חברות לבטל פרויקטים ולפטר עובדים, וחלקן מתמוטט. כך מעמיק המשבר. מדוע הכסף אינו זורם? התשובה לכך - משבר אמון וירידה בביטחון כלכלי של הציבור, אשר מצמצם צריכה ונרתע משוק ההון. השבת האמון לפיכך היא אתגר עיקרי של קברניטי המשק במדינות שונות, כמו גם ישראל.
אסטרטגיה לישראל עד לפתרון המשבר במשק העולמי, צריכה ישראל לגבש אסטרטגיה שתתמקד במזעור נזקים ועיכוב השפעות המשבר, תוך הנחה שמועד סיומו אינו ברור.
מגמה החשובה ראשונה באסטרטגיה צריכה להיות חיזוק אמון הציבור. להלן דוגמאות לצעדים בוני אמון:
א. להעמיק את הביטחון התעסוקתי, דבר שעשוי למתן את הירידה בצריכה. לדוגמה: להקפיא קיצוצי תקנים בסקטור הציבורי.
ב. להתחייב ליציבות מוסדות פיננסיים מערכתיים ובהם כל הבנקים.
ג. להגביר הפיקוח על שוק ההון - להטיל מגבלות שיצמצמו את הוצאת הכספים מחברות ציבוריות, באמצעות בונוסים, שכר גבוה ועסקות בעלי עניין. כמו-כן, להגביר פיקוח על גופים המנהלים כספי ציבור, לקבוע שיעור של דמי ניהול התואם את תוצאות פעילותם.
ד. לצמצם כשלי שוק. לבחון הקמת קרן אשר תרכוש מקרנות הפנסיה והגמל אגרות חוב על-פי שיקולים חברתיים (השפעה על החיסכון הפנסיוני והתעסוקה) ובתנאי שיעמדו בקריטריונים כלכליים מובהקים (למשל, חברות בעלות הון עצמי ראלי גבוה שנקלעו לקשיי נזילות). קרן כזו תאפשר לגופים אלו להימנע ממכירת ניירות אלה בבורסה - דבר הגורם לצניחת מחירים. לתת גיבוי לאג"ח של חברות בשליטת הממשלה, כגון חברת חשמל, שבהן השקיעו קופות הפנסיה והגמל כאילו היו אג"ח מדינה. יש להימנע מ"רשת ביטחון" לא-סלקטיבית, שתרכוש "נכסים רעילים" או תפצה חוסכים במסלולים מסוכנים יחסית, שהרוויחו בעבר.
ה. לאפשר מכירה רעיונית של ניירות ערך בסוף 2008, כדי למנוע גל מכירות משיקולי מס.
ו. להימנע "משליפות", מהדלפות, מדחיות ו"מזיגזוג" בקבלת החלטות - כל אלה פוגעים באמון הציבור.
מגמה חשובה שנייה - סיוע למגזר העסקי, שהוא המפתח לחזרה לצמיחה מהירה. להלן כמה דוגמאות:
א. לבחון הקמת קרנות ממשלתיות שייתנו הלוואות לחברות לפי שיקולים חברתיים וכלכליים.
ב. להקדים את תשלומי המדינה לסקטור הפרטי.
ג. לקצר תהליכים בתחומי הביורוקרטיה והרגולציה. בכלל זה לסייע בתחומי המיזוגים ורכישות.
ד. להפשיר קרקעות ולסייע לחברות במימון בנייה למגורים. בשלב זה, יש להמתין עם הקצאת כספים לפרויקטי תשתית גדולים - עד לתכנונם ואישורם עלולות חברות לקרוס.
לסיכום: העולם נמצא במשבר פיננסי חמור, שגולש למיתון עמוק. עם זאת, כיום שוק ההון הגלובלי והכלים שבידיו שונים משהיו ב-1929 וחילופי הממשל בארה"ב מהווים הזדמנות יוצאת דופן להשבת אמון הציבור האמריקני על כל המשתמע מכך עבור המשק העולמי. על כן ניתן לבלום את המשבר הכלכלי בטווח קצר בהרבה. אם לא ייעשה כך, יהפוך "המשבר הפיננסי הגדול של 2008" ל"שפל הגדול של 2009". המשבר מכה גם בישראל ואין באפשרותה לחמוק ממנו, אך ביכולתה למתן את נזקיו. המקרה האמריקני מראה כי החלטות על הזרמת כסף בלבד אינן הפתרון. המפתח הוא השבת אמון הציבור.
