התאבון שאינו יודע גבולות לתשואה נבחן ב-'
כשלון כלכלי בשפה פשוטה'. התאבון הוא יצר בונה והורס, יצר עליו יש לפקח בכדי למנוע התנפחות בועה פיננסית בזמן. בהכללה נטען שהתחנה הקריטית במעגל הכסף החברתי (עבודה-צריכה-הון-עבודה-צריכה.. וחוזר חלילה) היא שוק ההון. באותם שווקי הון נקבעת התשואה האמיתית (או ההפסד) באמצעות תחרות חופשית בין בעלי הון (ומנהלי קרנות פנסיה), העולם, נגיד בנק ישראל ומשרד האוצר. נראה שלאחרונה זו תחרות בין חכם, רשע, ושניים שאינם יודעים לשאול.
על פנסיה ואג"ח בעקבות התפוצצות הבועה פרץ ויכוח, כלומר שריפה רבתית, בשתי גזרות: לגבי הפנסיה ובעניין אג"ח חברות. דעת רוב קנאית הופרכה באבחה אחת, קודם גרס הקונצנזוס כי השכירים יתמחרו נכון את תשואות הפנסיה אל מול הסיכונים (סיכוני נדל"ן בלאס וגאס.. ) בלא התערבות או פיקוח ממשלתי. אומנם הפיקוח קיים, הרשות לניירות ערך, אך נדמה לפעמים שהיא נשבתה בחצר אד"מור דוגמתי וחסר רסן. התשואה שנקבעה בשוק החופשי לא שיקפה את הסיכון האמיתי, על כך אין חולק היום.
אגרת-חוב חברות (קונצרנית) היא למעשה הון שמגייסות חברות ע"י מכירת ניירות 'אני חייב לך' לכל דורש; ניירות שמחזיקים כיום הרבה 'אני לא מאמין לך' המוכנים למוכרם במחירי חיסול (כפי שמשתקף במדד תל בונד 60). גם כאן כשלו רוכשי הניירות לתמחר נכון חובות אלה, באשמתם או באשמת היפנוזה יעילה של חלילנים מהמלין (עליהם נמנה עורך כלכלי מפורסם ומצטדק); רוכשי האג"ח, זאת אומרת כולנו, לא גבו תמורה הולמת על סיכון רב, וגם לא דרשו השקעת כספים אלה חזרה במעגל הכסף החברתי, בישראל.
סיאנס בויכוח הרגשני עולים קולות מוכרים; מצד אחד הסתדרות ישנה, מצד שני אבירי שוק חלודים. אלה אומרים: הונו העמיתים באופן שיטתי וממוסד, עכשיו החזירו לשכירים הצדק והכסף (מי? ממי? ללוות בשערי ריבית נוכחיים בלונדון?). מנגד אומרים חברי המסדר: שתו מים ואל תתערבו, זהו הלקח ומחיר הבערות, כי שכר ועונש הוא ערך חברתי עליון; הם מוסיפים שלכשתירגע הפאניקה, יתברר שבסה"כ הופסד קרב במלחמה כלכלית גלובלית, מלחמה בה שורדים ניצולים ומצמיחים אחריהם את עמם. אלה הם שני קצוות הויכוח. ההכרעה ביניהם, או פשרה מתונה לצד זה או אחר, מונחת בזירה הפוליטית – בהחלט לא באוניברסיטה.
מילים יפות, אך מה הפתרון המוצע? הקמת קרנות שיקנו אג"חים שאינם רעילים. 51% מהשליטה בקרנות תופקד בידי כוחות שוק פרטיים, אלה יגובו בערבות מדינה אך יסכנו את כספם שלהם. לממשלה ולנציגי עובדי החברות המחולצות ע"י הקרן יוותרו 49% באופציות ומניות זהב, כך שיחזיקו בזכות וטו בבחירת מניות ואג"ח. קרנות אלה ימשיכו לאזן השוק באופן מוגבל (עד 20% מכלל נכסי הציבור), בשיעור שיקבע ע"פ מצב המשק ע"י גוף המורכב מנציגי חברות, שכירים, פקידי מדינה, שופטים, ונבחרי ציבור. על הממשלה לאפשר מסלול בטוח לעמיתי הפנסיה מעתה ואילך, אך לא רטרואקטיבית; סעד יש לתת לפורשים בשנתיים הקרובות, לנזקקים ע"פ קריטריונים אדיבים. מוצע להקצות אחוז מסוים מההון הציבורי (כ-20% מהנכסים) כך שיהווה מקלט בטוח לפנסיה בריבית צנועה. לתשואה זו תערוב המדינה. אם יגבר הביקוש למסלול זה (מעל 20%), כמו בעיתות משבר, ישמש עודף הביקוש לקניית מניות ואג"ח חברות באופן גורף (קניית אינדקסים ולא חברות ספציפיות). כך יאוזנו אפיקי ההשקעה ע"י החוסכים בלא "קציני אשראי", אפליה או שחיתות, וגם תישמר תחרותיות החברות בשוק הגלובלי. אובמה כבר נחת בישראל