"חפרפרת" בלשכת אלוף הפיקוד?

בחודשים האחרונים התפרסמו מספר מסמכים בסיווג "סודי ביותר" בעיתונות הישראלית. ב-8 באוקטובר 2008 פרסם העיתונאי בן כספית במעריב את פרוטוקול השיחה ב-14 באוגוסט 2006 בין שר הביטחון עמיר פרץ לבין הרמטכ"ל דן חלוץ, כפי שתועדה בישיבת מו"ג (מבצעים וגיחות). מדובר במסמך רגיש ביותר המתעד את קבלת ההחלטות בדרג הבכיר ביותר בנוגע לאישור מבצעים של צה"ל ובהם החשאיים ביותר. למסמכים מסוג זה רשימת תפוצה מצומצמת מאוד, והם נשמרים במקומות שהגישה אליהם מוגבלת לבודדים בלשכת שר הביטחון והרמטכ"ל. ביום שישי (28 בנובמבר 2008), פרסם אורי בלאו בעיתון הארץ שני מסמכים בסיווג "סודי ביותר" המלמדים לטענתו, כי הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע בניגוד להוראות בג"צ בעניין זה. אחד המסמכים נכתב (ככל הנראה במרס 2007) בענף מבצעים מיוחדים באג"מ פיקוד המרכז, ונשלח לאוגדת איו"ש (מפקד, ק' אג"מ, קמ"מ), לחטיבת מנשה (מפקד, קצין אג"מ וקמ"מ) ולפיקוד המרכז (קצין אג"מ, קמ"ן, רל"ש אלוף). המסמך האחר נכתב בלשכת הרמטכ"ל ונושאו סיכום המטכ"ל לישיבת מו"ג. מסמך זה, המתוארך ל-16 באפריל 2007, נשלח לראש אמ"ץ, לראש השב"כ, לסגן הרמטכ"ל, למפקד פקמ"ז, למפקד חיל האוויר, לראש אמ"ן, לפרקליט הצבאי הראשי ולרח"ט מבצעים. אורי בלאו ציטט בכתבותיו בשנים האחרונות בעיתון הארץ ובעיתון "כל העיר" מסמכים צבאיים רגישים נוספים, ולהלן רשימה חלקית שלהם:

• א. תחקיר פנימי של סיירת הנח"ל על פעולת צה"ל בבית רימא (אוקטובר 2001);

• ב. תחקיר פנימי של חטיבת שומרון על חיסול שני מחבלים באזור שכם (2002);

• ג. מסמך רגיש ביותר של פיקוד המרכז שכותרתו "דרכי פעולה בפעילי שמאל באזור יהודה ושומרון". בלאו ציין, כי המסמך נשלח לשב"כ ולמחוז יהודה ושומרון (ש"י) של המשטרה, וצוין בו שעל המשטרה והשב"כ להקפיד שהטיפול בנושא ייעשה ב"סודיות מלאה". דיווח על המסמך פורסם ב-7 בנובמבר 2008 בעיתון הארץ. כפי הנראה מדובר במסמך עדכני יחסית מלפני כחודשיים-שלושה, שכן הכתב אורי בלאו ציין ש"צה"ל סימן בעבור שירות הביטחון כמה פעילים נגד גדר ההפרדה וכאלו המסייעים לפלשתינים במסיק זיתים וביקש שייאסף עליהם מודיעין". עונת המסיק ביהודה ובשומרון הייתה בחודשים אוקטובר ונובמבר.

בלאו עשה את עבודתו העיתונאית, השיג מסמכים מקוריים והצליח לעורר דיון ציבורי בנושאים עקרוניים. הצלחתו המרשימה של בלאו הינה כישלונו המוחלט של צה"ל בתחום אבטחת המידע, ומלמדת כי גם הלשכות של דרגי הפיקוד הגבוהים ביותר פרוצות ל"חפרפרות" העובדות בשירות של גורמים חיצוניים, במקרה זה עיתונאי. ניתוח המסמכים שפרסם אורי בלאו עשוי ללמד עוד כי "הגרון העמוק" עליו הוא נשען נמצא בסבירות גבוהה במפקדת פיקוד המרכז, ולו (או לה) גישה ללשכת מפקד פיקוד המרכז או הרשאה למערכת המחשב של הלשכה. המכנה המשותף של המסמכים שחשף אורי בלאו (על פעילי השמאל והסיכול הממוקד) הינו פיקוד המרכז. שניים מהם נכתבו במפקדת פיקוד המרכז ואחד נשלח למפקד פיקוד המרכז האלוף גדי שמני. לשכת מפקד פיקוד המרכז הינה הגורם היחיד שקיבל את כל שלושת המסמכים. מצילום המסמכים המופיעים בעיתון הארץ ניתן ללמוד, כי אין מדובר בעותק המקורי שנשלח בדואר מלשכת הרמטכ"ל למפקד פיקוד המרכז, או בעותק הדואר האלקטרוני שתויק בלשכת פיקוד המרכז, שכן על המסמכים אין סימני כְּליבים או חירור ואין מופיעה חותמת המציינת את מועד קבלת המסמך. ההנחה היא שעיתון הארץ לא מחק סימנים אלה מתוך רצונו לשמור על אותנטיות המסמך. במקומות אחרים בהם רצה להסתיר את המקור בחר עיתון הארץ למחוק בצבע שחור את הכתוב ולא להעלימו בכלים גרפיים של תוכנת מחשב. המסמכים שפרסם בלאו עשויים לשפוך אור על המניע של "הגרון העמוק" הפועל ככל הנראה במפקדת פיקוד המרכז. סביר להניח, כי "הגרון העמוק" מעוניין, באמצעות המסמכים, לסכל את פעילות מערכת הביטחון נגד "גורמי השמאל" (כפי שמצוין במסמך) ולעורר ביקורת ציבורית נרחבת בישראל ובעולם נגד מדיניות הסיכול הממוקד של צה"ל נגד פעילי טרור. אין זו פעם ראשונה שששמו של אורי בלאו נקשר ל"הפעלת" מקורות בתוך לשכות מפקדים בכירים של צה"ל. באוקטובר 2002 דיווח Ynet כי חיילת המשרתת כפקידת לשכה באחת מהמפקדות ברצועת עזה, נידונה ל-35 ימי מחבוש בפועל, באשמה שהדליפה מסמכים מסווגים ובהם סיכומי תחקירים ודוחות מודיעין למקומון הירושלמי "כל העיר". על-פי גורמים צבאיים, המסמכים הגיעו לידי הכתב הצבאי של העיתון, אורי בלאו. הערכה ראשונית של הממצאים - לכתב הארץ אורי בלאו מקור ככל נראה במפקדת פיקוד המרכז. למקור נגישות למסמכים רגישים ביותר, אם באמצעות הרשאה או בדרך בלתי חוקית, בתיקיות של לשכת אלוף פיקוד המרכז האלוף גדי שמני. המניע להעברת המסמכים לאורי בלאו הינו ככל הנראה על-מנת לקדם סדר-יום פוליטי. המקור היה פעיל לפחות עד לפני חודשיים-שלושה. בין העיתונות לממסד הביטחוני קיים דרך קבע מתח בין הרצון לחשוף את הפעילות הצבאית לבין ההגנה על חשאיות דרכי הפעולה והמידע הרגיש. קלות החדירה של עיתונאים ללב ליבו של הממסד הביטחוני ויכולתם להשיג מידע רגיש ביותר מלמדת, כי מערך ביטחון המידע של צה"ל כשל כישלון חמור בהגנה על הביטחון הלאומי, והוא עשוי ללמד עד כמה צה"ל חשוף למאמצי ריגול של מדינות עוינות. כתבותיו של אורי בלאו הן בבחינת "יום כיפור" של מערך אבטחת המידע בצה"ל ונדרש בדק בית יסודי הכולל את תהליך הבדיקה הביטחונית המתבצע לחיילים או לקצינים העובדים במקומות רגישים וההגנה על מערכות המידע.