ארה"ב רחוקה מאוד מלהיות מושלמת, אך יחד עם זאת, ניתן לומר עליה שיש בה משהו ההופך אותה שונה ממדינות העולם האחרות. בחירתו של אובמה לנשיא האמריקני השחור האשון היה לאירוע בלתי נתפס בחשיבותו. החירות, הליברליזם, שיווין ההזדמנויות, כל אלה התקדמו לדרגה שלא הייתה כמותה בשום מדינה אחרת, גם לא בארה"ב. ויש עוד משהו שניתן להתקנא בו באמריקנים: למרות הכל ואף על-פי כן, הם פטריוטים מובהקים.
החלטתו של הנשיא הנבחר למנות את יריבתו - חברתו למפלגה הילארי קלינטון, כמזכירת החוץ של ארה"ב, הישארותו של מזכיר ההגנה הנוכחי בתפקידו ומינוים של אנשים מנוסים מאוד אך יריבים פוליטיים עד אתמול, מוכיחים שגם בפוליטיקה ניתן למצוא פינות חמד.
למען האמת, צריך להתעלות מעל לקטנוניות וטיפשות כדי להגיע להחלטות כה גורליות כפי שאובמה עשה. רק אדם בעל חזון ואמונה שלמרות חילוקי הדעות הפוליטיים ניתן להסכים על ליבה, מסוגל להתעלות כאמור, מעל לשיקולים זרים. ניתן לקרוא לכך מניפולציה פוליטית חכמה, אך ניתן לראות במעשה גם פטריוטיזם צרוף. יהיו שיצטטו את המשפט המפורסם שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, אך דומה שבמקרה זה אין מדובר במנוולים. אובמה רוצה לגבש את הצוות הטוב ביותר שהוא מסוגל, ללא התחשבנות פוליטית, ובלבד שמדיניותו תבוצע על הצד הטוב ביותר.
הגיע הזמן לפטריוטיזם בממשלתנו ממשל בוש היוצא היה אחד הממשלים הכושלים ביותר בהיסטוריה הקרובה של ארה"ב. מורשתו של בוש לא תהווה שום מקור גאווה עבור האמריקנים שבניהם נמצאים בעירק ובמקומות אחרים בעולם ומשלמים מחיר דמים כבד. ארה"ב של בוש לא הצליחה להנחיל דמוקרטיה, גם אם נעשה הדבר בכוח, בשום מקום בעולם. דמותה של ארה"ב כמעצמה החזקה ביותר בעולם נפגעה קשות. עוד יבואו הימים של חשבון מפורט על ימי בוש העליזים, אך לעת עתה הממשל החדש יהיה חייב להרים משא כבד לתיקון הנזקים שבוש וממשלו גרמו. כדי לעשות זאת, יש צורך בשילוב ידיים במובן האמיתי של המילה, ואובמה, כך מצטייר היום, מנסה לרתום למאמציו את מי שמסוגל לסייע, ללא שייכות פוליטית.
גם ישראל נמצאת בעיצומה של מערכת בחירות. יהיו שיאמרו ובצדק שבעיותיה של ישראל אינן בעיותיה של ארה"ב. יחד עם זאת, מלבד אותם דברים רעים המיובאים מארה"ב, מותר גם לפזול אל הדברים הטובים. ישראל עברה 60 שנים קשות מאז הקמתה וכנראה שממתינים לנו עוד אתגרים רבים. איחוד כוחות, איחוי הקרעים הפוליטיים, הם הכרח בל יגונה. מוטב להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים כיתתיים, סקטוריאליים, ומי שינצח בבחירות, עליו להרים את הכפפה ולהרכיב את הממשלה הטובה ביותר האפשרית. ניתן לעשות זאת אם הפוליטיקאים שלנו יוותרו על האגו המנופח שלהם, על המבט הצר האינטרסנטי ועל עתה ועכשיו.
משימה מספר 1 למנהיגינו ייתכן ויש בדברים שלעיל מעין תמימות מחשבתית, חוסר ניסיון פוליטי ואי-הכרה בפערים האידיאולוגיים, כביכול, בין המפלגות השונות בישראל. לא רבתי. יש בישראל אנשים טובים מאוד המוכנים להירתם למשימות הקשות ביותר לו רק הפוליטיקאים שלנו יתעלו על עצמם. התחושה הרווחת בציבור היא שהפוליטיקה נועדה לטובת הפוליטיקאים עצמם. אין סכנה יותר גדולה מזו למשטר הדמוקרטי. אחדות אינה מילה גסה אך אל יפרשו אותה כאמירת הן על כל מהלך. הוויכוח הפוליטי חייב להתנהל ואלטרנטיבות חייבות להימצא הן בכנסת והן בממשלה. אחדות אינה אחידות.
יש לקוות שבמהרה בימינו גם הפוליטיקאים הישראלים יבינו שיש במדינה זו אזרחים הכמהים למנהיגות, לשילוב כל הכוחות המסוגלים לקדם את ענייני המדינה, לדוגמה אישית.
ממשלות חייבות למשול, להראות דרך ולא להיגרר אחר נהמות. ממשלות גם חייבות להיות יציבות למען יציבותם הפיזית והנפשית של אזרחי המדינה.
זו המשימה מספר אחת של כל מי שייבחר. לאחר מכן מותר יתכבדו המנהיגים להתחיל בעבודה קשה, ולדאבון הלב, יש מספיק.
