"איתו אני לא מדברת", הודיעה האישה המטופחת שנכנסה לחדר בו חיכיתי לה יחד עם בעלה.
כדי לתת תוקף להכרזתה, היא סובבה את הכסא הפנוי והתיישבה עם הגב אליו.
"נו, את רואה עם מי יש לי פה עסק, אמרתי לך שאי אפשר לדבר איתה", רטן הבעל ושיחרר את עניבתו.
בני הזוג הגיעו לגישור כמעט בעל כורחם, כתוצאה מבקשות ותחינות של ילדיהם הבוגרים, אשר קיוו לעזור להוריהם להיחלץ מסבך הבעיות והסכסוכים המלווים אותם שנים רבות.
השניים לא הסכימו כמעט על שום נושא ועניין. רק על דבר אחד הסכימו, כי אינם רוצים ואינם מסוגלים לדבר זה עם זו.
בהמשך התגלתה הסכמה נוספת - שניהם רוצים להתגרש. כלומר, רוצים להתגרש בתהליך של גישור, מבלי לדבר ביניהם.
בעיה - הספרות המקצועית אינה מכירה בטכניקה של גישור בשתיקה. שיתפתי אותם בבעיה הזו. הם חשבו לרגע ואמרו שאם כבר הגיעו, יסכימו לדבר אחד עם השני בפגישה הזו, ובפגישה הזו בלבד.
והם דיברו - בבכי, בכעס, לפעמים בהרמת קול ולפעמים בדממה.
המאמץ העיקרי באותה פגישה התמקד ב"תרגום" ההשמצות וההאשמות שהטיחו השניים זה בזו לשפה של נושאים וצרכים, אשר ניתן לחפש להם מענה.
הוא אמר: "את הרסת לי את העסק שהשקעתי בו את כל חיי. תמיד רק הפרעת והזקת. אילולא ההפרעות וההצקות שלך, היה לנו עסק משגשג בהרבה. אני לא רוצה לראות אותך יותר בעסק".
היא אמרה: "הרסת לי את החיים, בזבזת לי את השנים הכי טובות. תלך כבר מהבית ותעזוב אותי בשקט".
מבין ההשמצות, צפו הנושאים שבמחלוקת: היא רוצה להישאר בדירת המגורים, הוא רוצה בלעדיות על העסק המשותף.
בשל הקושי העצום שלהם להיפגש ביחד ולנהל דו שיח, התקיימו חלק מהפגישות הבאות בנפרד. בפגישות אלו הם ביטאו בחופשיות רבה יותר את צרכיהם, שאיפותיהם, רגשותיהם וגם את נכונותם לוויתורים מסויימים.
בפגישות המשותפות והטעונות, הם כמעט ולא הצליחו להעביר מסר ישיר מהאחד אל השני ללא תיווך, רוב המסרים ביניהם עברו סינון ותרגום.
על אף הקשיים נבנו ההסכמות בצעדים קטנים ואיטיים.
בסופו של דבר הם חתמו על הסכם והתגרשו.
למרות הכל, הם הצליחו להגיע להסכם במשותף וללא מאבקים משפטיים, חשבתי לעצמי.
"איתו אני לא מדברת יותר", אמרה האישה.
"נו את רואה עם מי יש לי עסק, אמרתי לך שאי אפשר לדבר איתה", הוא סיכם.
