קבוצת העבירות הנקראת 'שחיתות ואיום' אשר עניינה בלחשים, שפת רזים וכו', היא אסורה. חוק הבחירות אוסר על "שידולו של אדם להצביע בעד רשימת מועמדים בדרך של השבעה, קללה, הבטחה להעניק ברכה או מתן קמע".
עד כאן לשון החוק.
נשאלת השאלה, באם דבריו של הרב עובדיה השבוע, בהם הבטיח מקום בגן העדן למצביעים לש"ס, אינו נכלל ברשימת העבירות לחוק הבחירות, הנקראות "שחיתות ואיום". שכן, במידה ואדם יקבל החלטה שלא להצביע עבור אותה מפלגה, יכולה להתפרש החלטתו, באם הוא מאמין לדברי הרב, כאיום אשר יצפה לו בעולם הבא ופחדו מן הצפוי לו מהווה עבורו איום של ממש.
על כן, מתמיה כי הצהרתו זו של הרב עברה בשקט ודממה, ללא כל בדיקה של הנושא, והאם יש כאן, או אולי לא, עבירה בוטה על החוק במדינת ישראל.
במידה ואין כאן עבירה, הרי שהחלטת השופט חשין בטלה, ואם אכן בוצעה עבירה מצד אדם אשר לו השפעה על מספר רב של תושבים במדינה, מדוע לא נעשה דבר ולא נחקר הרב על אמירתו זו? הרי לא מתקבל על הדעת כי רבנים, כמו אישי ציבור אחרים, יהיו פטורים מכיבוד חוקי המדינה, ויעשו כראות עיניהם בעוד אשר אזרח תמים שאינו בעל מעמד יורשע בדין.
בדרך כלל זוכה הרב עובדיה ליחס של סלחנות בלתי מובנת מן הממסד החילוני הישראלי, ואף זוכה להערכה (?) מצד פוליטיקאים רבים ובראשם גם נשיא המדינה, אשר ביקר את הרב לא פעם ולא פעמיים על אף דברי הקללה שלו (כגון חמורים), ועוד פנינים של זלזול, במי שאינו נמנה על עדת מעריציו.
למרות האינטרס המובהק של הפוליטיקאים לחזר אחר הרב ממניעים פוליטיים ואינטרסים צרים, יש לגנות את התופעה הזו כאחת הבזויות בפוליטיקה הישראלית. אוי לנו באם אלה המתיימרים להנהיג אותנו זקוקים לחסדיו של המבטיח גן עדן לבוחריו (אגב, מה עם הבתולות?); וכאשר אנו מקשיבים לדברי ההבל שהם משמיעים לנו לפני יום הבחירות, ראוי שנזכור לאיזו בירא עמיקתא היו אותם פוליטיקאים מוכנים להוריד עצמם, בכדי לזכות בתהילה הזמנית והמפוקפקת של מקום בצמרת.
