פעמים רבות פונה הקב"ה אל משה, אל העם ומדגיש בפניהם כי הם קדושים. לרגע נדמה שרומם אותנו מעל יתר העמים, להתנשא מעליהם, אך לא זאת הכוונה. איננו קדושים כמותו; אין כוונתו לעם נשגב, נעלה, טוב יותר מהיתר, עם שישכון בדד בפנתיאון האלים לצידו, אלא לעם שמצופה ממנו ליותר - להיות יותר מוסרי, להקפיד יותר על החוק, לשמש דוגמא לאחרים אך בטח שלא להתנשא מעליהם. והרי אבינו לא חוסך שבטו מאיתנו כדי להבהיר זאת - בניו צריכים להיות הטהורים ביותר.
למרבה ההפתעה, דווקא עדה שמתיימרת להיות בקיאה כל כך ברזי הקודש ודברי ד' חוטאת כלפיו. נראה כי קבוצה קיצונית, קשה, פורעת חוק שצמחה בתוכנו, מאיימת עלינו. קבוצה שנאבקת כביכול על שלומנו - תביא לסופנו.
אחרי חורבן בית ראשון הייתה בין המעטים שנותרו ביהודה קבוצה שטענה כי היא פועלת להצלת ישראל והשבת עצמאותה (אבל למעשה זה היה מסווה לטענה על הכתר - מלכים ב כ"ה). לבסוף קבוצה זו רצחה את הנציב על הארץ (גדליה בן אחיקם), ומהעצמאות וגם מהאדמה לא נשאר לנו כלום (ברחו כולם למצרים. שוב, נגד רצון האלוקים). קשה להבין איך אנשים שצמים על רציחתו של גדליה חוזרים על אותן טעויות ומחריבים את הארץ והעם.
אני תמה על קרני אלדר (במאמרה ב'ישראל היום' 3.12.08) שגאה בנוער המסתובב רעול פנים, משליך אבנים על כוחות הביטחון, שופך חומצה על חיילים, מרסס כתובות נאצה על הגרים היושבים בתוכנו, תולה גוויות של חזיר, מבצע ונדליזם קשה ברכוש אחרים, שונא אחרים בשל דתם ומורד ברשויות. מחבלים למופת. אין שום הבדל.
משטרים טוטאליטריים רבים גידלו על ברכיהם נוער עיוור כזה, שהרס ופגע ורמס את השונים. צודק מי שאמר שזהו 'נוער בסיכון' ויש לטפל בו בהתאם. מי שנגרר מיומו הראשון כפעוט - בגשם, קור או חום בלתי נסבל, ע"י הורים לא ראויים שלא שקלו את טובתו אלא השתמשו בו כחומת מגן, מי שכילד שיכנו אותו בחורבות ומבנים ארעיים ונוטים ליפול - בלי ביטחון בסיסי (פירמידת הצרכים של מסלאו), מי שטפטפו למוחו תעמולה מסיתה המצביעה על אויבים ואזלת יד הרשויות והתיימרו לדבר בשם השם - גדל בעיוורון לשנוא הכל ושרוי במצוקה גדולה. לא מבין שכעסו על הוריו שהפקירו אותו מופנה כלפי הגורמים הלא נכונים. בדיוק כמו אצל שכנינו, הערבים.
ואלה שהגיעו להביע תמיכה ולחזק את הכופרים - לא ראויים להיקרא רבנים! מחרחרי ריב, מדון ומלחמת אחים - לא זה הרב שרצה שנעשה לנו אלוקים. ואבוי להורים שגאים בילדים אלה, במקום להוציא שבטם ולהרביץ בהם תורה אמיתית ולא מגויסת.
יש דרך לגיטימית למחאה, ויש גבולות שאסור בתכלית האיסור לעבור!!! ואת זה הבהיר האל גם לקורח ועדתו (במדבר ט"ז). לא מורדים או מערערים על סמכות הרשויות הקיימות. צריך להוקיע התנהגות בזויה מעין זו "כי לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד 7). כי אחרת דמי אחיך יזעקו מן האדמה, וכולנו נהיה ארורים יותר מהאדמה, שלא תוסיף תת כוחה לנו, וננוע וננוד בלי מנוחה בארץ.
לא ייתכן שקבוצה שלמה תכלה זעמה במבצעי ההחלטות במקום להפגין מול מקבליה. לא יעלה על הדעת שחיילי צבא ההגנה לישראל ושוטרי ישראל יספגו מכות, ביצים, אבנים, חומצה, נשיכות, גפיים שבורות ושאר צלקות. איך ייתכן שמשפחותיהם של האוחזים במשימת הביטחון, נשיהם וילדיהם יפחדו כיוון שקבוצת טרור זו מגיעה עד פתחם. צריך להגן עליהם מפני עצמם ועלינו מפניהם.
קדושים אנחנו לקב"ה, ולכן הגיעה העת שנסתכל היטב בכלינו ובתוכנו - כי חטאים אנחנו. הגיע הזמן להרחיק מאיתנו את הטומאה - את השנאה המיותרת. חטאנו שלא השכלנו לטפל בכך באותו מרחשון לפני שלוש עשרה שנה. אז היו אלה רק עשבים שוטים, היום הם כבר היכו שורשים ועשו פרי, והאל בפיהם אך לא בכליותיהם.
הגיעה העת שיקומו כאן מנהיגים, רבנים, אנשי תקשורת, נושאי תפקידים, מורים והורים ושישימו לזה סוף.
בשם ירמיהו הנביא.
