במשפט האנגלי, ממנו הועברו למשפט הישראלי ערכים ועקרונות יסוד, ישנו עקרון האומר: "מי שבא לבג"צ - חייב לבוא עם ידיים נקיות". מאחר וציפי לבני היא עו"ד בהכשרתה ומקצועה, העיקרון הזה ידוע לה היטב. מכאן יש להבין - את רצונה ושאיפתה לנהל פוליטיקה אחרת, במיוחד שהיא הצטיירה בעיני הציבור כאשת עקרונות ונקייה משחיתות וקומבינות. קו זה בפוליטיקה יכול לתת לה תומכים רבים, במידה והיא תוכל להחזיק בו לאורך ימים. מאידך, יש אפשרות סבירה למצוא גם מגרעות ו"לכלוכים" על ציפי לבני - במיוחד שהייתה בצמתים המרכזיים של החלטות שגויות בממשלה, במלחמת לבנון השניה ובהחלטות כלכליות.
המציאות מוכיחה שהשאיפה והרצון ללכת בקו זה, מאבד גובה. היועצים למיניהם עצבניים ודוחפים אותה לקו נוקשה, אגרסיבי, נטול סנטימנטים וכאשר היריב העיקרי והרציני ביותר הוא ביבי נתניהו - היועצים מאבדים שליטה.
ציפי לבני הצליחה בפריימריז של קדימה לא מעט בזכות הקו החיובי שנקטה, לאמור: להציג את משנתה, את הדגשים של מדיניותה מבלי לתקוף את מופז ויתר המתחרים. הקו החיובי הזה הצליח, והיא נבחרה לראשות קדימה. תהיה זו טעות גסה, לעבור מקמפיין חיובי אטרקטיבי לקו של תקיפת אופיו ונקודות החולשה של ביבי נתניהו. הציבור מכיר את ביבי לטוב ולרע, על הצלחותיו, מעשיו התנהלותו ונקודות התורפה שלו. המשך ההתקפה על אותם נקודות, לא רק שלא יועיל אלא יזיק לציפי לבני. המציאות מוכיחה שהציבור, שמבין דבר או שניים בפוליטיקה, לא מתרגש ולא מתרשם במיוחד מחזרה על אותם שקרים והתחכמויות הקשורות לביבי בעבר, אלא מתעניין בהווה ובעתיד.
הציבור יודע שביבי כשר האוצר, למרות הביקורת וניסיונות להשחירו, הציל את המשק מקריסה ופשיטת רגל כשמונה לשר אוצר ב-2004 בממשלתו של אריק שרון. זוכרים את הרפורמות שהוביל, ואת העובדה שהציל את קרנות הפנסיה ההסתדרויות מתקופת עמיר פרץ, שהיו בגרעון של 14 מיליארד ש"ח ע"י רפורמת בכר, שהיו הבסיס לכלכלה האיתנה שעמדה במשבר של מלחמת לבנון השנייה - הלא מתוכננת והנזק לישובי הצפון. העובדה שהכלכלה בישראל, עוברת את המשבר העולמי בצורה סבירה יחסית, עדיין שייכת לתקופת האוצר של ביבי.
יש לציין, כי ציפי לבני הצהירה לא פעם שביבי היה שר אוצר מצוין, והיא עצמה תמכה במהלכים וברפורמות שהוא הוביל ולא הייתה מתנגדת שיהיה שר אוצר בממשלתה, אם כי לאחרונה הוסיפה הסתייגות של חוסר ביקורת מספקת שהוביל את קרנות הפנסיה להשקיע בבורסה ולהפסדים הקשים. על כך ניתן לשאול - איפה הייתם בקדימה - בשנים האחרונות כשניהלתם את המדינה ואת האוצר. למה לא השגחתם, תיקנתם, שיניתם, את מה שהיה צריך או מה שחשבתם שלא תקין. עכשיו, כשעסק התמוטט - נזכרתם בנתניהו; לא הוגן, לא משכנע.
כל הפוליטיקאים מדברים עכשיו על אפקט אובמה. על הניצחון המזהיר, על הקמפיין החיובי שניהל והטקטיקה שהצליחה וכולם רוצים לחקותו. ובכן - הקמפיין של אובמה הצליח והצטיין בכך שהיה חיובי, אטרקטיבי, חיוני ודיבר על העתיד בעיקר ולא על חוליי העבר ועל מנהיגיו. אמנם, בלי עקיצות שנונות והדגשת הרע שבעבר אי אפשר, כולל הפנייתו לממשל בוש - אבל הדגשים היו על האפשרויות בעתיד, על הדברים שצריך לעשות אחרת, על השינויים ועל מתן תקווה לעתיד טוב יותר. ובכן, מי שילך בכיוון זה - ובעקרון זה סיכויו להצליח טובים יותר. בשלב זה - נראה שהליכוד בראשות נתניהו הבין והפנים את הלקחים האלה טוב יותר.
הסקרים אומנם לא מדייקים, אבל מצביעים על נטייה, על רוח מסויימת שנושבת בציבור - שנמאס לו מאי עשייה, מאי תגובה הולמת להתגרויות החמאס, מפגיעה בשלטון החוק - ללא מענה הולם ואפקטיבי. ראה ההתפרעויות בחברון ע"י כמה עשרות פרחחים צעירים, העושים צחוק מהמשטרה וצה"ל - שלא פועלים עפ"י הנחיות מלמעלה, בצורה נמרצת וביד חזקה יותר, להפסקת הביזיון. האפקט שיש להתפרעויות חברון, הוא לא רק כלפי פנים אלא גם כלפי חוץ.
התמונות המתפרסמות בעולם גורמות נזק לתדמית ישראל ופוגעות בכושר ההרתעה של כוחות הביטחון ומורל צה"ל. אם כוחות הביטחון לא יכולים להשתלט על עשרות ואולי שני מאות צעירים פרחחים משתוללים, זה פוגע כלפי פנים ומעמיד באור לא חיובי בעיני אויבנו את השלטון המרכזי וכוחו. הטיפול בנושא חברון לא היה תקין ושגוי מלכתחילה. למרות שיש הטוענים שהמתנחלים צודקים, יש להם מסמכים וראויות על רכישת הנכס בעקיפין, ב"קומבינה" - הסנגורים, פרשנים ויועצים - מלינים כנגד בג"צ על הפסיקה, עדיין מי שקובע סופית, מבחינה משפטית, מבחינת שלטון החוק - זה לא המתנחלים. לא פעם יש הטוענים שבג"צ לא צודק, אבל אסור לחצות את הגבול באי ציות ע"י התפרעויות ומרד גלוי נגד פסיקותיו. אפשר לערער, למצות כל הליכי המשפט, לנסות להידבר, למרות שזה נראה לא אקטואלי ולבסוף לציית.
ואם לא ניתן לפעול בהתאם (בינתיים הבית פונה בכוח - ולכן ההמלצות תקפות גם לעתיד):
1. להכריז על הרובע היהודי בחברון, או כל שטח או היאחזות אחרת, כשטח צבאי סגור ולסגור כל כניסה ויציאה.
2. להטיל עוצר, אם צריך ואם זה יועיל.
3. להרחיק בצווים מתפרעים, מסיתים ומי שלא גר בחברון - או באזור המסוים.
4. מסיתים, מדיחים, מתפרעים, מקצועיים, בעלי עבר, טיפוסים, מעוררי מהומות לעצור במעצר מנהלי (לעניין זה ראה את מאמרי "מעצר מנהלי - אמצעי לגיטימי במשטר דמוקרטי", או "מעצר מנהלי - ליהודים קיצוניים"). המלצה זו - תקפה לא רק לגבי "בית המריבה בחברון" - אלא לכל פעולה ביש"ע, לרבות פינוי מאחזים בלתי חוקיים.
כרגע, ההתרשמות היא שהממשלה לא שולטת במצב. הצהרות בשפע יש - דיבורים ומפגשים יש, אבל מעשים ותוצאות אין. אהוד ברק - מאז שמונה שר ביטחון מאכזב בתוצאות ובמעשים. הרגיעה - שהוא כל כך מתפאר בה - עלולה לעלות לנו ביוקר. אומנם יחסית, בעוטף עזה שקט לפעמים, אבל חמאס מתעצם, מתחפר, יורד לתעלות ומקים "עזה תחתית" מתחת לאדמה שעלולה לפגוע קשות בישראל - וירי הקסאמים ממשיך לטפטף כמעט מדי יום.
כפי שציינתי וכתבתי מספר פעמים בעבר - אין צורך לכבוש את עזה - יש "לכתוש" אותה ולהתחיל בבנייני ציבור, מחנות אימונים, ולתת התראה על נמל עזה, שדה התעופה, לפני הריסתם - אם לא יהיה שקט ואם לא יוחזר גלעד שליט - זו אפשרי וזה מעשי.
ולגבי הבחירות: העבודה עם ברק על הקרשים ועל הפתקאות - וכך היא גם נראית עם הנבחרת החדשה/ישנה. לגבי קדימה: אם תתחילו בקמפיין שלילי, נגטיבי - כך גם תגמרו.
נקודות למחשבה: 1. אם ציפי לבני רוצה להרוס ולנתץ את התדמית שלה, שעד עתה נשמרה כמכובדת, ישרה ונקייה - שתמשיך להופיע בתקשורת תחת כל מיקרופון רענן, ובתוכניות שטחיות ורדודות כמו אצל ליאור שליין (עד הבחירות זה יעבור).
2. האמת - אני אישית התביישתי פעמיים - פעם לראות את יו"ר קדימה בתוכנית זו, על השאלות, "דחקות" והאווירה, ופעם שנייה התביישתי שאני צופה בתוכנית הזאת.
