מסע הרצח שהתחולל ברחובות מומביי עורר בקרב רבים תהיה האם אנו חוזים בטרור חדש שכמוהו לא ידענו, החורג אפילו מרמת הרצחנות המוכרת מפעילותם של ארגוני טרור בעבר, או שמא מדובר בדבקות בעקרונות ההפעלה הבסיסיים של אסטרטגיית הטרור, אותם מנצלים מתכנני פעולות כאלה להשגת קשת של יעדים מוכרת וידועה מראש.
ברור לכל, כי אסטרטגיית הפעולה של המתכננים כללה כמה מטרות ונועדה להשיג הישגים שחרגו מעבר לרציחת מספר רב ככל הניתן של אזרחים הודים וזרים וכי הללו שימשו מטרה שולית במשחק הדמים הזה.
הפעולה תוכננה קודם כל כפרובוקציה שנועדה לגרום תחושת חוסר ביטחון בקרב תושבי הודו ולהרחיק ממנה תיירים במטרה ליצור חיכוך בין הממשלה לציבור ההודי, וזאת בשל חוסר יכולתה המוכחת של הממשלה להגן עליהם מפני אויביהם. בה בעת היא נועדה לגרום לחיכוך פנימי בתוך הודו ולליבוי השסע הדתי בין הרוב ההינדי למיעוט המוסלמי הגדול. מחולליה ביקשו גם ליצור מתיחות בין ממשלת הודו לבין ממשלת פקיסטן במטרה לבלום את מגמת ההתקרבות הפוליטית המתנהלת בשנים האחרונות בין ראשי שתי המדינות. בהקשר זה ראוי לציין, כי בשנתיים-שלוש האחרונות סובלת גם פקיסטן מטרור מידי גורמים מוסלמיים קיצוניים, שאותם טיפחו שרותי הביטחון שלה בעבר והיום הם פועלים נגדה.
הטרוריסטים עשו שימוש בתקשורת כשחקן מרכזי וכמגבר רב עוצמה כדי לשדרג באמצעותה את דימוי העוצמה שלהם. על-מנת להבטיח כיסוי תקשורתי מרבי, עיצבו מתכנניו כוריאוגרפיה שהתבססה על הרג המוני שיטתי וחסר אבחנה דווקא נגד יעדים ואתרי תיירות ובילוי מושכי קהל. הכיסוי התקשורתי המובטח, המתלווה לאירועים מסוג זה, הווה ללא ספק אבן יסוד בתכנונים והוא אכן משך באופן (כמעט) בלתי נמנע עשרות מיליונים ברחבי העולם שהיו מרותקים לתמונות ששודרו מזירת ההתרחשות. גם לאחר סיום הפעולה הוא המשיך עדיין להכות גלים ולזכות בכיסוי נרחב במדיה המודפסת, המשודרת והמקוונת. ולכן ניתן לקבוע כי הישגיו המצופים של המבצע מומשו במלואם.
האם היה אלמנט של חדשנות בממדי הפעולה, בשיטותיה ובאמצעים בהם השתמשו התוקפים? נראה כי הדבר המרכזי הבולט הוא העובדה, כי התוקפים העתיקו את כללי הלחימה המקובלים בזירת לחימה בין יחידות צבאיות או חוליות גרילה ללב האזור האורבאני תוך ניצול העובדה כי "היריב" בלתי חמוש וחסר הגנה והם פעלו נגדו בסגנון המאפיין יחידות מוות המוכרות במשטרים דיקטטוריים.
הפעולה במומביי מזכירה בסגנונה, אם כי לא בהיקפה, התקפה שבוצעה ב-1997 במצרים על-ידי חוליות מארגון ג'מאעה איסלאמיה, מצוידות בנשק קל וסכינים, שטבחה בקבוצת תיירים שבקרה באתר תיירות בלוקסור והרגה חמישים ושמונה מהם וארבעה שוטרים מצריים. השילוב של התקפה מזוינת שבסיומה התבצרות, גם היא אינה מהווה חידוש. נראה כי האירוע לא תוכנן כפיגוע משולב של הרג וסחיטת שחרור חברים כלואים כפי שקורה בפיגוע מיקוח קלאסי - כך שאין מדובר פה בפיגוע משולב מתוחכם וחדשני.
חדשנות מה ניתן לראות בשימוש שעשו התוקפים בציוד טכנולוגי מתקדם כדוגמת ג'י פי אס לצרכי נווט, בלק ברי וטלפון לוויני (תוך שימוש ב-VOIP -( Voice Over Internet Protocol- לצרכי תקשורת עם מפעיליהם.
מבט אל ההיסטוריה של הטרור המודרני מראה, כי גם בשנים שקדמו למתקפת ה-11 בספטמבר, ובעצם החל משנות ה-70 ואילך, התאפיינו פיגועי הטרור בקטלניות רבה. ביניהם בלטו בעיקר ניסיונות להפיל מטוסי נוסעים במהלך טיסתם באוויר תוך רצון לגרום למאות הרוגים. "החזית העממית לשחרור פלשתין - המפקדה הכללית" בפיקודו של אחמד ג'בריל פוצצה מטוס סוויס אייר ב-1970 וניסתה להפיל חמישה מטוסים במקביל בשנת 1988. פלגי וודיע חדאד ניסו להפיל מטוסים אמריקנים וישראלים, ארגון סיקי הרג למעלה מ-300 בני אדם כשהפיל מטוס של אייר אינדיה ב-1985 וטרוריסטים מהימין האיטלקי הרגו מאתיים אנשים בפיצוץ בתחנת רכבת בבולוניה בשנות השמונים. פיגועי ההתאבדות שנכנסו לרפרטואר הטרור העולמי החל משנות השמונים גרמו גם הם להרג של מאות בני אדם בפיגועים בודדים. חיזבאללה שהיה החלוץ בתחום זה הרג כשלוש מאות אנשים ביום אחד בפיגועי התאבדות בלבנון, ו-86 בני אדם בפיגוע התאבדות אחר בבואנוס איירס ב-1992. כניסתו של אל-קאעדה למעגל מבצעי הטרור צוינה באמצעות פיגוע התאבדות סימולטאני נגד שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה שגרמו למותם של כמאתיים עשרים וארבעה בני אדם, רובם המכריע אזרחים קנייתים וטנזניים חפים מפשע.
מתקפת ה-11 בספטמבר הוותה קו פרשת מים וסימנה עבור אל-קאעדה ושותפיו רף אלימות חדש וגבוה בהרבה של מספר הקורבנות "הנסבל" באירוע אחד. בעקבות המתקפה בארצות הברית ניסו ארגונים המשתייכים לזרם הג'יהאד העולמי לבצע שורה של פיגועים במקומות שונים בעולם שפוטנציאל ההרג שלהם הוכיח את דרך תפיסתם זו. ב-2001 שיתפו ארגון הג'מעה איסלאמיה האסיאתי ואל-קאעדה פעולה בתכנון מתקפת מתאבדים בסינגפור שכללה פיצוץ של שבע משאיות תופת עמוסות בטונות של חומר נפץ בשגרירויות זרות ומוסדות כלכליים בינלאומיים. תוצאותיה המקוות של הפעולה - שלא יצאה לפועל - היו מותם של מאות רבות של בני אדם. שיתוף פעולה זה הביא למותם של 202 אנשים בפיגוע אחר שבוצע בשיתוף פעולה ביניהם בבאלי בשנת 2002.
ההתקפה שבוצעה ברכבות במדריד (מארס 2004) נועדה לגרום להרג של מאות רבות של אנשים אך בשל תקלה טכנית הסתיימה במותם של 191 בני אדם בלבד ופציעת מאות אזרחים נוספים. בשנת 2004 סוכלו בירדן (אפריל) ובסעודיה (דצמבר) התקפות של מספר רב של מתאבדים שנועדו להרוג מאות רבות של אנשים. ההתקפות סוכלו על-ידי שרותי הביטחון שהיוו מטרה מרכזית בפעולות אלה. הניסיון לפוצץ בין שישה לעשרה מטוסים באוויר בטיסה מלונדון ליעדים שונים בארצות הברית, שסוכל באוגוסט 2006 ומשויך לאל-קאעדה, הוא הבולט במגמה ברורה זו של הארגון להנחיל את מורשתו לשותפיו בבחינת מודל לחיקוי. מורשת זו מצביעה בבירור על ספטמבר 2001 כקו פרשת מים בכל הקשור לממדי ההרג שקבעו לעצמם המבצעים: עד אז תכיפותם של האירועים הקטלניים הייתה מועטה. מאז והלאה תכיפותם הלכה והעצימה ואף נכונות ההרג הסלימה למאות רבות ואף אלפי בני אדם במתקפה בודדת.
בשלב זה לא ברור האם הייתה מעורבות ישירה של אל-קאעדה במתקפה במומביי, אשר כיום מיוחס לארגון הקשמירי "לשכר א טוייבה". עם זאת, ידוע כי אנשי הארגון היו קשורים בעבר עם אל-קאעדה בתקופת הלחימה באפגניסטאן וכי סייעו במתן מחסה לאנשי אל-קאעדה שנמלטו מאפגניסטאן בשלהי 2001 בעקבות המתקפה האמריקנית. כמו-כן, שמם של חברי לשכר א טוייבה באירופה נקשר עם פעילי אל-קאעדה שבצעו פיגועים במערב כדוגמת ריצ'רד קולווין ריד (ה"שו-בומר" שניסה לפוצץ מטוס אמריקני בדצמבר 2001 ) והמתאבד שפוצץ את בית הכנסת בג'רבה תוניסיה (2002).
בין אם תתגלה לבסוף מעורבות כזו ובין אם לאו, רוחו של הארגון ואסטרטגית הפעולה שלו, הגורסת פיגועי הרג המוני, תקיפת יעדי תיירות ומאבק אלים לשחרור אדמות מוסלמיות, מרחפת מעל הפיגוע הנוכחי בהודו. לאור זאת ניתן להעריך, כי המגמה של הסלמת רמת הפיגועים היא יעד קבוע של אלה הרואים עצמם שייכים לזרם הג'יהאד הגלובאלי ובכך אין כל חידוש. החדשנות אותה הם מבקשים צפויה להיות בזירות חדשות ובניואנסים טקטיים וברור כי הם מבקשים להשיג אמצעי לחימה חדשים, לרבות בלתי קונבנציונאליים, אשר יעניקו להם אפשרויות חדשות במלחמת החורמה אותה הם מנהלים נגד יריביהם.
