זאת פנייה של הרגע האחרון אל חברי המועצה הציבורית, שנבחרו אד-הוק למיין מועמדים ולשבץ באופן בלעדי את רשימת "הבית היהודי" שתוצג לבחירה לקראת מערכת הבחירות הקרובה: אנא, אל תעשו מאיתנו צחוק. אפילו ניסויים בבעלי-חיים שוב אינם מובנים מאליהם. בודאי לא ניסויים בבני-אדם, וגם לא במפלגות, שאמורות על-פי תכליתן להתוות דרך חיים פוליטית ולייצג נאמנה את ציבור בוחריהן. על-פי הפרסומים, הנכם עומדים לערוך ניסוי כזה: ביום שני, אחרי התלבטויות ודחיות, אתם אמורים להכריז על הצבת עב"מ בראש רשימה, שאמורה הייתה לסחוף אחריה את מאות אלפי נאמניה של הציונות הדתית.
אני מקבל בהבנה מלאה את ההחלטה הבסיסית, שלא להעמיד בראש הרשימה איש מבין חברי הכנסת המכהנים. יש בכך מסר, אולי גם בשורה. אני מעריך שרבים מאד גם ישלימו, פחות או יותר, עם כל רשימה שתכלול דמויות חדשות ומגוונות, המייצגות את שלל צבעי הקשת הדתית-לאומית. ואולם מנהיגות היא עניין אחר. השבוע, למשל, בוחר הליכוד את נציגיו: יהיו ביניהם פנים מוכרות יותר או אישים מקובלים פחות. לא כולם יהיו מאושרים מתוצאת הבחירות המקדימות, אבל את המפלגה הזאת יוביל וינהיג אדם אחד, איש ציבור מוכר וידוע, לטוב ולרע. כך במפלגת העבודה ובקדימה, בישראל ביתנו ובש"ס, ולמעשה בכל מפלגה. ראש הרשימה הוא דמות מוכרת. ב"בית הלאומי", לעומתם, עלול להיווצר מצב הפוך: תורכב רשימה נהדרת, אבל לרכבת הזאת לא יהיה קטר מוביל. אלמוניות, במקרה הזה, היא חיסרון, ולציבור הציוני-דתי יש הפעם די אלטרנטיבות, והן אפילו נוצצות. במצב דברים שכזה, עלולים הקרונות להישאר בתחנה עד לתיקון בבחירות הבאות. עד אז תועבר הרכבת כולה לתצוגה במוזיאון התחבורה.
כדאי וחשוב להבין עניין פשוט למדי, שרוב הציבור, וכנראה שגם אותה מועצה נכבדה, לא ממש הפנימו עד היום: יש הבדל בין עסקן פוליטי מקומי אהוד לבין פרלמנטר חרוץ. יש הבדל בין איש ציבור מוכר ומנהל טוב לבין רב או ראש עדה, המקובל על קהילתו ויודע להעביר שיעור מוצלח. ברשימה טובה צריכים להימצא אלה וגם אלה, אבל מה שעושה את עיקר ההבדל הוא הידע, הרקע המקצועי, הניסיון הנצבר והקשר הרחב עם הציבור, עם התקשורת ועם מערכות השלטון הגדולות.
לא החלפתי מילה עם איש מן המועמדים, ששמם עובר ושב בבורסה הפוליטית של בתי הכנסת. ובכל זאת, אחרי שראיתי את המבוי הסתום, יש לי הצעה של הרגע האחרון. אולי לא חשבתם עליה, חברי המועצה, ואולי לא חשבתם מספיק: שאול יהלום. הוא קורץ מחומר של מנהיג. הוא מוכר לציבור ומוכשר לתפקיד. הוא היה פעם ולא היה עכשיו, ולכן הוא יכול להיחשב גם חדש וגם ישן. הוא איש חינוך וכלכלה עתיר ניסיון וידע. הוא פוליטיקאי אהוד וחבר אהוב מאד על-ידי רבים, אף ששמו עלול לעורר הסתייגות ומחלוקת אצל אחרים, וגם זה, כאמור, סימן טוב. הוא מתנחל מאוזן ואיש ציבור הגון, ולא יכולה להיות שום מחלוקת על היותו איש ניהול מוכשר ופרלמנטר מעולה. בקיצור, יהלום מלוטש. מישהו, כנראה, איבד את היהלום הזה בדרך, או שכח אותו מחוץ בחצר של הבית היהודי.
