בקיץ 1967 נקלעה ישראל למצוקה: מצרים סגרה את מיצרי טיראן, גירשה את כח האו"ם שהיה ממוקם בסיני, והזרימה כוחות רבים לכיוון גבולה עם ישראל. קולות המלחמה שהדהדו מכיוונו של הנשיא המצרי עבד אל-נאצר, כמו גם מדמשק ומרבת-עמון, בישרו רעות. ראש הממשלה דאז לוי אשכול עשה מעשה: הוא הציע למנהיג האופוזיציה, מנחם בגין, להצטרף לממשלתו.
עד לאותה עת היה בגין בבחינת מוקצה בעיני הממסד הוותיק ששלט במדינה למן הקמתה. בגין נכשל בנסיונותיו לזכות באמון הבוחר הישראלי ב-5 מערכות בחירות רצופות. נכונותו של ראש הממשלה לצרף להנהגת המדינה את האוייב האידיאולוגי המר ביותר שלו ושל מפלגתו - היוותה ביטוי מובהק לתחושת החרום העזה שרווחה בציבור. לראשונה קמה בישראל ממשלת אחדות לאומית. מחלוקות רעיוניות רבות - שנים נזנחו לנוכח קיומו של איום חיצוני מוחשי. יריבים שלא החליפו מילה ביניהם במשך שני עשורים - ישבו זה לצד זה בקבינט הביטחוני המצומצם ועיצבו מדיניות משותפת.
מורל הציבור הישראלי הרקיע שחקים. צמרת צ.ה.ל. הפגינה ביטחון עצמי עצום. ההנהגה המדינית חדלה להסס. התוצאות לא איחרו לבוא: נצחון ישראל במלחמת ששת הימים נלמד עד היום בכל אקדמיה צבאית המכבדת את עצמה.
אירן על טיל לתוכנית הגרעין האירנית, שהולכת וצוברת תנופה בשנים האחרונות, משמעות חריפה הרבה יותר מאשר לאיומיו של נאצר מלפני 41 שנים. לצבאות מצרים, סוריה וירדן לא הייתה כל יכולת לממש בעת ההיא את האיום "לזרוק את היהודים לים". לעומת זאת, האפשרות שמשטר אייטולות חסר-רסן יצטייד בנשק להשמדה המונית - אינה נסבלת.
נשיא אירן, אחמדינג'אד, מעיד על עצמו כי הוא מעצב את החלטותיו על-פי התגלויותיו המשיחיות של "האימאם הנעלם", דמות פולקלוריסטית מן המסורת השיעית הפונדמנטליסטית. הנשיא לשעבר רפסנג'אני, מן הבולטים שבבכירים האירניים, כבר הצהיר כי אירן יכולה להרשות לעצמה לאבד מיליוני אזרחים - בעוד עבור ישראל תהיה זו מכת-מוות.
הייגברו אינטרסים מפלגתיים על שיקולים ממלכתיים? הסנקציות שהטילה הקהיליה הבינלאומית על-מנת לדרבן את האירנים לחדול מפיתוח פצצה אטומית - אינן נושאות פרי. טהרן מודעת היטב לחוסר ההרמוניה, לריפיון, להעדר הנחישות ולאינטרסים הכלכליים הציניים, שמקשים על המערכה המדינית שמנהל העולם כנגד אירן. לא ירחק היום, וישראל תמצא עצמה נאלצת - שוב, כמו ב-1967, בודדה לחלוטין - לקבל החלטות קשות.
לאור מציאות זו, חייבים מנהיגי המפלגות המובילות בישראל לאמץ בדחיפות את הגישה שנקט לוי אשכול בעיצומם של ימי ההמתנה למלחמת 67: להתעלות גבוה מעל יריבויות אישיות ופוליטיות - ולאחד שורות מתוך הכרה בגורליותה של השעה. מיד לאחר שהפריימריז בתנועת קדימה יסתיימו - נדרשת הידברות כנה וישירה בין מנהיגי קדימה, "העבודה" ו"הליכוד" בדבר כינון ממשלת חירום לתקופה של שנתיים. ההיסטוריה היהודית לא תסלח לנתניהו, ברק, מופז ולבני אם יסתבר כי בתקופה הקשה והמסוכנת ביותר למדינת ישראל ולקיומה - גברו אינטרסים מפלגתיים ואישיים צרים על השיקולים הממלכתיים, המחייבים שילוב זרועות לאומי אל מול האתגר האירני המאיים.
