אילו אמר לי מישהו שיום אחד אתפלל לכך שנגיד הבנק המרכזי שלי ייתפס על שקר הייתי מתייגו כהזוי, אבל זה אחד המקרים הנדירים שבהם האמת גרועה אפילו מהשקר. היום פרסם "קול ישראל" את הסבריו של פישר לתמיכתו בהעברת 100 מיליון השקלים מרמאללה לעזה: "בנק ישראל אינו יכול לקחת אחריות על התמוטטות מוסדות פיננסיים במקום בו השקל הוא הילך חוקי", וגם: "במקום שבו השקל הוא הילך חוקי הבנק מחוייב לאחזקתם של השטרות". ואכן, הדגים, הבנק החליף לפני מספר חודשים לרשות 17 מיליון שקלים בשטרות בלויים.
אם הנמקותיו של פישר אמיתיות מישהו כאן צריך לעמוד לדין על בגידה, מפני שחמאסטאן לא מפסיקה להיות רשות טרוריסטית על-פי החוק הבינלאומי אפילו כאשר השתדלן שלה הוא הצדיק מרמאללה. יתר על כן, אסור לסחור איתה ועם הבנקים הפועלים בה גם מתוקף החוק האמריקני נגד טרור, והנה בא הנגיד ומספר לנו שדרך רמאללה הוא עוקף ביודעין את החוק הבינלאומי בכלל ואת מדיניותה האנטי-טרוריסטית של ידידתנו הגדולה בפרט. אליבא ד'שר בטחוננו, זה כנראה מכעיס אותה הרבה פחות מהתנחלויות, אפילו כאלו שקרקעותיהן נרכשו כחוק.
היה מספיק חמור לו נגמר העניין רק בכך, אלא שהוא בקושי מתחיל כאן, מפני שמדברי הנגיד עולה מסקנה הוטנטוטית. לכאורה, מרגע שמדינה מחוץ לישראל מחליטה, משיקוליה היא, להשתמש בשקל, חלות על ישראל, ללא הגבלת זמן ונסיבות, שתי חובות: לתחזק את ההילך החוקי של אותה מדינה ולהתייחס לחוסנם של מוסדותיה הפיננסים כפי שהיא מתייחסת לזה של הישראלים. למה הדבר דומה? לכך שסודאן, למשל, תכריז שהדולר האמריקני הוא ההילך החוקי בה, וה"פד" יראה בכך מחוייבות להחליף לה לפי דרישה שטרות שהתבלו ולקחת על אחריותו את חוסנם הפיננסי של הבנקים שלה. למה דווקא סודאן? בבחינת קל וחומר: אומנם מדינת טרור נחשלת, אבל היא איננה מחזיקה בבני ערובה אמריקנים ואיננה מפגיזה את אזרחי אמריקה כדבר שבשיגרה.
מאז כיהן ברק כראש ממשלה מהגגים דוברי אולמרסטאן/ברקסטאן באוזני תושבי שדרות, כאילו שיקולים צבאיים-מקצועיים הם המעכבים פעולה צבאית להפסקת הירי. כעת יוצא המרצע מן השק: אולמרסטן מפקירה את "חוטף עזה" מפני שיש לה אינטרס לשמר את שלטון החמאס. מי שטרם הבין זאת כאשר ברק סיפק לחמאס "תהדייה" שכה חפץ מבלי לקבל את שליט לא יכול שלא להבין זאת כיום: את שליט הם (אולמרט וברק) שומרים עבור ההחלפה הגדולה בברגותי, אותה מדברר פואד בעקביות מזה זמן רב. או-אז ייכון המשטר המשותף פתח/חמאס לפחות לפרק הזמן שיאפשר לברק ולאולמרט ביחד להגשים את חלומו בן 9 השנים של הראשון: כאז כן עתה מרחף בחלל המזרח התיכון סירחונו המוכר של "גז בריטי" ורושם על שמיו הכחולים בעשן שחור את שמו של מרטין שלאף. מי שלא מאמין שישאל את לינדנשטראוס - הוא עוסק בכך מזה כשנה, ולאור פני הדברים כדאי לו להתחיל להתעניין בזהותם של בעלי אותם בנקים בעזה שעל חוסנם הפיננסי נזעקה אולמרסטאן להגן. הוא עוד עשוי לגלות שאחד מהם הוא מוחמד ראשיד.
למי ששכח, ראשיד ויוסי גינוסר היו יועציו הפינאנסיים של הרוצח ערפאת והחוליה המקשרת בינו ובין מרטין שלאף מצד אחד, ובין רבין וברק מצד שני. ואכן, בעברו של ברק "מככבים" 4 אירועים בעלי שני מכנים משותפים: כולם לא סבירים ובלתי מוסברים ובכולם קשור כסף פלשתיני.
א. הוא ניהל "מלחמת עולם" כדי שגינוסר ישתתף בשיחות קמפ-דייויד, למרות התנגדותו של היועה"מ רובינשטין. הפיתרון: "שירקה" עם קלינטון, לפיה השתתף גינוסר בשיחות כחבר במשלחת האמריקנית, ושיתפוצץ היועץ.
ב. בבוקר בהיר אחד מסר לרשות הפלשתינית את הזיכיון להפקת גז מול חופי עזה ללא דיון בממשלה או במשרדים הנוגעים בדבר, ולמרות הטרור הפעיל שניהלה נגד ישראל. לא עברו ימים רבים והרשות חתמה עם חברה בשליטת ראשיד ושלאף ועם בריטיש גז על הסכם להפקת הגז.
ג. ה"תהדיה" שהסכים לתת לחמאס מבלי לקבל בתמורה את שליט.
ד. הרשות שנתן היום להעביר לעזה 100 מיליון שקל.
למען ההגינות, חובה לציין אירוע בלתי מוסבר נוסף בעברו של ברק בו לא היה מעורב כסף פלשתיני אלא אמריקני: הפעולה האחרונה של קלינטון בבית הלבן הייתה חתימה על חנינת מארק ריץ', מיליארדר אמריקני שהסתבך בפלילים עם רשויות המס של ארה"ב, בהשתדלותו הגדולה של ברק. לנו, האזרחים, לא נותר אלא לתהות האם וכמה כסף עבר דרך ידיים ישראליות כתוצאה מחמשת האירועים הללו.
אלא שאפילו כאן לא מסתיימת השערורייה, מפני שקשה להניח שהנגיד משתף פעולה עם אולמרסטן ללא סיבה ממשית בתחום אחריותו. ככל שטענתו, לפיה התמוטטות בנק בעזה תגרום לגל-הדף
פיננסי בישראל, היא
מקצועית (להבדיל מתירוץ "ההילך החוקי", המופרך על פניו), אזי בנקים עזתיים חייבים לפחות עשרות מיליונים לפירמות ישראליות. חובות בסדר גודל כזה יכולים לנבוע רק ממקור אחד: הסחורות והדלקים המסופקים לאוייב מדי יום במעברי הגבול באדיבות אולמרסטן. בכך הפכה אולמרסטן את עצמה מדעת לבת-ערובה משולשת בידי חמאס:
א. היא מנועה מלמוטט את משטר החמאס פן יבולע לכלכלתה-היא.
ב. החמאס יכול, בעיתוי הנוח לו, לעצור את תשלומי הבנקים שלו לזכאים הישראלים ובכך לייצר לפחות גל פשיטות רגל ואולי גם התמוטטות פיננסית, כפי שרומז הנגיד.
ג. איום החשיפה של הציבור הישראלי למצב אותו יצרה ממשלתו מהווה שוט פוליטי בידי החמאס כנגד אולמרסטאן.
אמור מעתה: כדי להבין למה "חוטף עזה" מופגז ולמה שליט עדיין בשבי לא מוכרחים להאמין שעסקת ברק-שלאף-"בריטיש גז" הייתה אירוע מכונן בחיינו. יש הסבר אחר, פשוט, הרבה פחות "קונספירטיבי": במו ידיה הפקידה אולמרסטאן את ה...שלה - אחת סוג "א" והשנייה סוג "ב" - בידי החמאס. לא ייפלא, איפוא, שהוא מפגיז ולוחץ, לוחץ ומפגיז.
וכעת ל"דסרט". איש לא היה מוכר סחורות ודלקים למישהו בעזה מבלי להבטיח את תמורתם, בין בתשלום במזומן במעמד העברת הסחורה ובין בערבויות של גורם ישראלי. מטיעוניו של הנגיד אנו מבינים שלפחות כנגד חלק ניכר מן החוב ניתנו ערבויות שבהן מעורבים בנקים עזתיים (אחרת לא היה חשש לשום גל-הדף פיננסי מקריסתם).
אם ערבויות כאלו ניתנו על-ידי בנקים ישראלים הם היו חייבים להתכסות כנגדן בכספים של גורמים פלשתינים, כלומר - לנהל עסקים עם בנקי החמאס בין ישירות ובין בעקיפין וביודעין דרך רמאללה. עניין זה יתברר, מן הסתם, במהלך המשפט המתנהל כרגע נגדם על-ידי קורבנות טרור, ומכל מקום הוא לא יכול היה להתנהל ללא מעורבות אולמרסטאן. על המקרה החמור יותר אפילו הח"מ מסרב לחשוב: על כך שמשרד הביטחון הנפיק לבנקים ישראלים (או ישירות לפירמות הישראליות) מכתבי ערבות לחובות עזתיים ללא אישור הכנסת. לינדנשטראוס כבר אמרנו?