הטיפשות של ציפי לבני

"לא תמיד זה אפשרי להחזיר את כל החיילים הביתה", אמרה לבני בתשובה לשאלה של תלמידת תיכון אודות גורלו של גלעד שליט. היציאה הזו של לבני - שמתפרשת כהרמת ידיים - מדאיגה. האם ציפי לבני ספרה עד עשר לפני ששיחררה את היציאה האומללה הזו? האם זו שליפה מהמותן? האם היא חשבה על ההשלכות של אמירה שכזו? איך, בבוא היום, תסביר לבני את האמירה הזו ואיך תתפתל - אם וכאשר יחזור גלעד חי הביתה? איך שרת החוץ ציפי לבני תסביר לעולם את הלחץ שאנחנו מפעילים על עזה ככל שהלחץ הזה נועד לקדם שחרורו של שליט? הרי היא עצמה, בדבריה הנ"ל, מגלה פקפוק ביעילותו של הלחץ הזה. ומה על שובתי השבת המפגינים זה למעלה משנתיים מול ביתו של ראש הממשלה? ומה על העמותות והעצרות ושאר פעולות ההתנדבות למען גלעד שליט? "חבל על המאמץ ועל זמנכם!" כאילו אומרת לבני לכל הפעילים להחזרת גלעד שליט. היכן היא האינטלגנציה הרגשית של ערלת הלב הזו? מעניין להביא כאן דברים שאמרה ציפי לבני - אותה ציפי לבני - סמוך לאחר חטיפתו של גלעד שליט: "זה לא יכול להימשך הרבה זמן... העניין הזה צריך להסתיים בתוך שעות...". ובכן, מה קרה לציפי לבני מאז? האם היא התייאשה? האם עצביה התרופפו? אם זה לא מסתיים תוך שעות - יש להרים ידיים? ובכלל, האם באמת כלו כל הקיצים? האם מוצו את כל האפשרויות? האם הגברת הלחץ ואיום ממשי ורצוף על ראשי החמאס אינם אופציה? למה, לעזאזל, להחדיר תבוסתנות ודמורליזציה בקרב מי שפועלים להחזרת שליט? למה לדרדר אבנים לעבר המטפסים במעלה ההר? המועמדת מטעם קדימה לראשות הממשלה חטאה כאן בחטא שאין עליו כפרה לעולם: חטא הטיפשות.