השיטה הדמוקרטית שלנו אכן זקוקה לשינוי, אבל לא לשינוי שיהפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה, אלא לשינוי שיגרום לממשל לשוב ולהיות מחוייב באמת אך ורק לכלל האזרחים. וכדי להשיג זאת, די בשינוי מינורי.
כאשר אלף איש שהם 'מרכז המפלגה', קובעים לך אם תיכנס לכנסת - אין לך מנוס מלשחד אותם בטובות הנאה עתידיות על חשבון קופת הציבור, ולהיות מחוייב אחר כך לא לכלל הציבור אלא רק להם. אך מאידך, כשאתה רץ לפריימריז כלליים, בלי "מרכז", הרי רק משלוח מכתב אחד למאה אלף איש - בוחרייך הפוטנציאליים - יעלה לך יותר מ-150 אלף שקל; אז עלייך להשיג מימון מבעלי הון, שיתנו לך אותו בשמחה, אבל ממש לא לשם שמיים. התוצאה: לאחר שתיבחר, אתה נמצא מחוייב לא לכלל הציבור אלא רק לאינטרסים של מי שמימן לך את מסע הבחירות.
וכך, בין אם בשיטת "מרכז" ובין אם בשיטת "פריימריז", אלה הקרויים "נבחרי הציבור" בעצם מחוייבים היום לא לאינטרסים של כלל הציבור, אלא רק לאינטרסים של אותו קומץ אשר הוא זה שאיפשר להם להיבחר.
ואולם בעיה זו יכולה להיפתר בנקל, על-ידי חקיקת חוק המחייב שבחירת מועמדי מפלגה לכנסת תהיה אך ורק בפריימריז, אבל אך ורק תוך שהמתמודד משתמש באמצעים כמעט חינמיים לפרסום.
למשל, פרסום המועמדים לפריימריז בהקצאה שיוויונית אך ורק באמצעות אתר המפלגה באינטרנט. (מחשבים לשימוש הציבור יותקנו בסניפי המפלגות...).
אם יתקבל חוק שכזה,- ואם ייקבע פיקוח ציבורי הדוק על כל הליכי הבחירה, כולל ענישה נחרצת ודרקונית לכל מי שיפרסם עצמו באמצעים שאינם חינמיים, יבטיח הדבר כי נבחרינו יהיו מחוייבים בעתיד לא לבעלי זרוע ולא לראשי חמולות ולא לבעלי הון, אלא אך ורק לציבור שבחר בהם.
חוק "רק פריימריז, ורק באינטרנט" - זהו השינוי הדרוש. זו הדרך היחידה לשוב אל דמוקרטיה אשר בה נבחרי הציבור שבו להיות מחוייבים לכלל הציבור שבחר בהם, ולא לשום גורם אחר.
