הטור של פריצי

הנאמנות של פייגלין לליכוד מרשימה. מה שהם לא עושים לו שם - הוא נשאר נאמן. בבחירות הקודמות מנעו ממנו מלהתמודד - והוא קיבל זאת באהבה. השנה נלחמה נגדו כל ההנהגה – והוא לא לכלך מילה. אתמול הם אפילו הזיזו אותו אחורה ברשימה – והוא ממשיך ומחבק אותם. הם מתים להפטר מהחיבוק שלו, כי הם יודעים שעם רעיונות מלכות ישראל ההזויה שלו הוא מחבק אותם למוות ומכרסם אותם מבפנים, אבל הם לא מצליחים להפטר ממנו. נחמד לחשוב שהליכוד מרגיש על בשרו מה זה כשמישהו בא ומתנחל אצלך בבית.

סיפרתי כאן על דרישה שקיבלתי השנה מעירית חיפה לשלם לה עבור דוח משנת 2000 של רכב שאינו שלי ולא היה שלי. אחרי תכתובת וטלפונים, כשבקשתי את האסמכתאות התומכות בטענתם שאני חייב להם משהו, הפנו אותי לעירייה לבקש ממנה את המסמכים לפי חוק חופש המידע: תמלא טופס ותשלם לעירייה אגרה. במילים פשוטות: רשות סטטוטורית טוענת פתאום שאתה חייב לה כסף מלפני 8 שנים, וכשאתה שואל עבור מה ומבקש שיראו לך אסמכתא, היא דורשת שתשלם לה עבור איתור המסמך. זה בטח גם חוקי. הרי כל מה שהרשויות בישראל עושות זה רק חוקי, ונזכרתי. בגרמניה הנאצית היה חוקי לדרוש מהמשפחה של מי שהוצא להורג לשלם לממשלה עבור הכדורים.

פנה אלי אדם שקיבל דרישה לשלם לעיריית אילת למעלה מ-1,000 ש"ח עבור דוח משנת 1999. אחרי 9 שנים. הוא יכול כמובן לשכור עו"ד, לרדת לאילת ולהלחם על ביטול פסה"ד. אולי יש סיכוי שאחרי 3 ישיבות (פרוצדורה, ראיות, טיעונים), ביהמ"ש המקומי שם יקבל את טיעוניו. רק אחרי שמחשבים כמה יעלה לו רק הדלק כדי לרדת לאילת (וזה עוד לפני התשלום לעו"ד), וכמה ימי עבודה הוא יפסיד, אז עדיף לו לשלם. בגרמניה אחרי 9 שנים דווקא חלה התיישנות על הדרישה לשלם את מחיר הכדורים.

למר"צ אין בעיות בתקשורת כמו שיש לליכוד ואיש לא מתעניין בתרגיל שמוביל שם היו"ר, חיים אורון, כדי להכניס לרשימה אנשים שבדרך אחרת לא היה להם שום סיכוי להיבחר ע"י חברי המפלגה. לשיטתו, אחרי שמר"צ תבחר את מועמדיה, חיים אורון יעשה "איחוד" עם 'התנועה החדשה' שקמה החודש (בתקשורת) ואז הוא יחליט את מי ממועמדי מר"צ הוא ידחוק למטה ברשימה ויציב לפניהם מועמדים חיצוניים חדשים. שמי יבחר אותם? תנחשו... אפילו לביבי לא ניתנה האפשרות להביא אחרי ההצבעה מועמדים מבחוץ. גם לא לברק או לבני. בשאר המפלגות יש דמוקרטיה, פריימריז והכרעת חברים, ורק במר"צ אפשר לעשות צחוק מהצבעת החברים. קודם הם יצביעו ואח"כ מישהו "יאחד רשימות" וישנה להם הכל. ולמה זה קורה? כי בוועידת המפלגה יש לחיים אורון בלוק ברזל של 200 קיבוצניקים מתוך 900 חברי הוועידה. פייגלין יכול רק לחלום על דוויזיה מאורגנת שכזו, כי אצל תומכי פייגלין יש אומנם התלהבות דתית ולאומית, אבל אצל תומכי אורון יש משמעת בולשביקית. והיא, כזכור, חזקה יותר.

הודות לעתירה של 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל' נדרשים שופטי הבג"צ לדון אם לצוות על עצמם להתייצב לישיבת הוועדה לבחירת שופטים ולמנות שופטים נוספים, כפי שדרש פרידמן. מצב נחמד ומשעשע, המשקף את תבונת החוק הישראלי. לפתע הופיעה לדיון היועצת המשפטית של הכנסת וביקשה לחוות דעתה. בתשובה לתמיהת השופטים מאיפה היא צצה ומה רצונה, השיבה שהיא באה להביא בפניהם את "עמדת המחוקק". הבג"צ התפלא והשופט אליעזר ריבלין שאל אותה בסרקאזם מאימתי יש לכנסת עניין להופיע בבג"צ ולהביע עמדתה על פרשנות חוקים. "אנו הרי לא קוראים למחוקק כדי לשאול על פרשנותו לגבי חוק מסויים", העיר לה. השופט ריבלין מדייק. מזה שנים שבתי המשפט מפרשים את החוק לא לפי כוונת המחוקק, אלא לפי טעמם ודעתם. בכל מקרה שנוצרת שאלה או "אי הבנה" בפרשנות החוק, הם לא בודקים למה התכוון המחוקק בשעה שניסח את החוק, אלא הם יוצקים לחוק פרשנות עצמאית ותוכן חדש, לפעמים אפילו בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק. הם עושים זאת, אגב, גם בדיני חוזים, ומוכרת הפסיקה שאומרת שבית המשפט הוא שיקבע (בדיעבד) מה צריך היה להיות תוכן החוזה, ובכלל לא חשוב מה רצו בזמנו הצדדים או מה הם כתבו במפורש (ומאז ניסוח כל חוזה בישראל הוא לא יותר מאשר הימור על שולחן רולטה). זה מצב פסול ומסוכן. לא רק בגלל שזה מבטל את רצון המחוקק ופוגע בזכות הכנסת הנבחרת להחליט מהו דברה, אלא בגלל שהתנהגות כזו עוד תביא את המחוקקים שלנו בעתיד לתגובת נגד חריפה. כשפייגלין מדבר על חוסר אמונו המוחלט בבית המשפט העליון, אז בקטע הזה (במנותק משאר דבריו) יש לו תומכים רבים לא רק בליכוד וימינה לו, אלא גם אוזן קשבת בקרב חלקים רבים של קדימה והמערך. הבעיה היא שאם השופט ריבלין וחבריו לא ישימו לב למה שאומר המחוקק, הם יגלו יום אחד כנסת שתחליט לא לשים לב למה שאומר השופט. ובמצב הזה, כבוד השופט ריבלין, איש מאיתנו לא רוצה להימצא. למעט פייגלין, כרגע.