בשעה טובה ומוצלחת, לאחר כל התקלות הצפויות והבלתי צפויות, הסתיימו הפריימריז בליכוד. ובישראל כמו בישראל, אין ממתינים עד לשוך הסערה כדי לעורר סערה חדשה. מיד עם פרסום התוצאות יצאו הקמפיינים המתוזמרים של גוש השמאל: קדימה, מפלגת העבודה, מרצ והמפלגות הערביות - כדי להזהיר את כולנו מפני ה"קיצוניים", ה"מסוכנים", ה"בלתי אחראיים", אשר כבשו את הליכוד בסערה, והעלולים להוביל את המדינה אל מחוזות האימים.
מילות קסמים הן ה"קיצוניים" ו"הימין הקיצוני" - ברגע שיש לך עסק עם ה"קיצוניים", אתה משוחרר מלספק טיעונים לגופו של עניין. הרטוריקה מכתיבה התייחסות שאינה כוללת מענה לטענותיהם של ה"קיצוניים", שהרי הם "קיצוניים", ועוד "ימנים קיצוניים". "שמאל קיצוני" כמובן שלא קיים בפְרֵיים הפלורליסטי הנמתח מאוזן ימין לאוזן שמאל של יוסי ביילין או של צביה גרינפילד, וכך גם בתקשורת. איש ימין הוא תמיד "קיצוני" ואיש שמאל הוא תמיד "בעל דעות מתונות".
אבל בקדימה ובגוש השמאל המונהג על ידה כבר גמרו את הסוס הזה. כוח ההתמדה של המתקפה האישית, המשחררת את השמאל מהתייחסות עניינית לטענותיהם של ה"קיצוניים", עובד רק על השוליים הסהרוריים של השמאל הקיצוני. אפילו אלה המשתמשים בטיעון השדוף הזה כבר אינם מאמינים בו.
בימים שהבת לא עמדה במחסום בסופו של דבר, ה"קיצוניים" צדקו. הם צדקו כאשר השמאל המתון חימש במתינות נאורה את רשות הטרור הפלשתינית, והם צדקו כאשר הם צעקו ברחובות "אל תיתנו להם רובים" - דרישה שהיתה, כזכור, קיצונית מדי לטעמם של ה"מתונים". ה"קיצוניים" צדקו כשטענו כי ה"פרטנרים" בקרב "הערבים המתונים" לא ממש מתונים, וצדקו כשראו בערפאת פושע. הם צדקו כשטענו כי אין לתת מתנות חינם. והם צדקו כשצפו כי "הסכם אוסלו" יוביל לאסון. הם צדקו גם כאשר הזהירו מפני שילוח טילים מעזה לעבר אשקלון, לקול צחוקו המלגלג של יצחק רבין עליו השלום.
אבל ה"מתונים" חשבו ההיפך וה"מתונים" ניצחו, ולכן יש לנו היום מטחים "מתונים", והתקפות טרור "מתונות" מצד "פרטנרים מתונים", שחומשו בידי מנסחי הסכמים "פרגמטיים ומתונים", במסגרת משא-ומתן "שקול ומתון", שנוהל על-ידי ממשלות "אחראיות ומתונות".
גם בתחום הכלכלי, כך מתברר, צדקו ה"קיצוניים", וב"קיצוניותם" הצילו את המשק מקריסה מוחלטת. רק בזכות ה"קיצוניים" אנחנו יכולים לשבת ולהשקיף מן הצד על הצונאמי הכלכלי הפוקד את השווקים ואת הבורסות בעולם. ה"מתונים" לעומת זאת, אינם מסוגלים לסלוח לבנימין נתניהו על "הנהגתו הכלכלית הקיצונית" שהצילה את המשק.
התחום המשפטי, הבֵּייבי של ה"מתונים", מצוי אף הוא על סף תהום. ה"מתונים" סברו, שאם הם יאמצו שיטה שתאפשר להם לקבוע סדרי ממשל על-פי קריטריונים אידיאולוגיים המאפיינים את פעילי סניף חד"ש בדרום ג'לג'וליה, הם יצליחו לכפות ערכים "מתונים" על ראשו של הציבור ה"קיצוני". האקטיביזם השיפוטי, בד-בבד עם השיטה המושחתת שאימצו ה"מתונים" לבחירת השופטים, יצרו בית משפט הומוגני, "מתון" להחריד, המאיים בהחלטותיו על רוב רובו של הציבור ה"מתון" וה"קיצוני" גם יחד.
וכאילו לא די בכל אלו, עתה באו הפריימריז בליכוד והולידו נחשול תגובות מתלהם, אשר יותר משהוא מלמד על המתרחש בליכוד, הוא מלמד על הפאניקה שאחזה בראשי המחנה הפוליטי ה"מתון". לדעת ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, איש "מתון" אשר קופת שרצים "מתונים" מיטלטלת על גבו: "הליכוד היא מפלגה ימנית, היא הייתה מפלגה ימנית ותישאר מפלגה ימנית שתוליך את מדינת ישראל לפינה של בדידות ותחזיר אותנו לימים הקשים שאנחנו רצינו לצאת מהם, שנדמה לי שהממשלה שלי הצילה אותנו מהם".
הליכוד יחזיר אותנו "לימים הקשים שאנחנו רצינו לצאת מהם", כך טוען המתון הידוע, שכבר הספיק ללמוד היטב כי בארצנו "המתינות היא מפלטו של הנבל". איזה סיבוב עשה האיש מבית מדרשו של ז'בוטינסקי לבית מדרשו של בן-גוריון, מי ששקד ללא ליאות על הדמוניזציה של האופוזיציונר הנצחי: מנחם בגין המנוח. אולמרט מזהיר שלא נחזור לימים הקשים, בהם לא היה צורך במאבטח בכל גן ילדים, ימים קשים שבהם ערפאת עוד היה טרוריסט, והארץ נחשבה ל"ארץ ישראל" גם על-ידי "מתונים" למשעי; ימים בהם היינו "מבודדים" בזירה הבינלאומית ויכולנו להסתובב בגאווה כישראלים בכל מקום בעולם, ימים בהם אפילו בצרפת ובגרמניה נתקלנו בגילויי אהדה. הוא מעדיף כנראה ימים אחרים - ימים שבהם ישראל הופכת, בזכות מתינותה, לאחת המדינות המבודדות ביותר בעולם המערבי.
אולמרט מזהיר אותנו לבל נחזור לימים שקדמו לחימוש "המתון" למען "השלום", לימים שקדמו לנפילות הגראדים על אשקלון ולנפילות קאסמים על שדרות; ימים בהם הסתובבו חיילי צה"ל בגאווה, מבלי לחשוש מבִּתו הלסבו-פמיניסטית של ראש הממשלה, שתעמוד במחסום ותכנה אותם בכינויי גנאי; ימים בהם יהודים חשו שייכות ליהדותם, לארצם, לציוניותם; ימים בהם "עבודה עברית" לא נחשבה "גזענות"; ימים בהם היינו ראשונים בדירוג העולמי בחינוך. אכן, ימים קשים היו אלה אליבא דאולמרט, ראשה של ממשלה "מתונה", אשר ניהלה מלחמה "מתונה" בעצימות "מתונה", והביאה ניצחון "מתון".
אבל מתברר שהעם ברובו ממתין כבר בכל לב לשובם של ה"קיצוניים", שצדקו בכל - בכלכלה, בביטחון, במדיניות, בחינוך ובכלל.
