המשבר העולמי הפוקד את העולם כאילו פסח על ארגנטינה. המדינה, שטעמה בעבר הלא-רחוק את טעמו המר של השפל הכלכלי, יוצאת, סוף-סוף, דווקא עכשיו, מן הבוץ והרפש שבו שקעה שנים ארוכות: המטבע המקומי (פזו) מתאושש מיום ליום ושערו שווה-ערך לזה של השקל שלנו; האבטלה הולכת ומצטמצמת, ומי שעושה במצב הזה חיים משוגעים אינו אלא תייר כמונו, המזדמן כעת לארגנטינה.
הזמן האידיאלי לבקר בה הוא עכשיו, כשהקיץ בעיצומו, עם שמיים תכולים ושמש מלטפת, בטמפרטורה של 25 מעלות ביום ו-15 מעלות בלילה. האוויר צח ויבש ושעות היום מתארכות עד השעה תשע בערב. מה עוד צריך תייר כמונו כדי לחגוג?
חוץ מיום ולילה בהירים שכאלה, ניחנה ארגנטינה גם ביופי שאין לו סוף; בכדורגל, שמלבד משחק יש בו גם אמנות לשמה; בבידור ובשעשועים מסביב לשעון, ומעל לכל - בקולינריה משובחת וזולה להפליא, שאין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם. לישראלי שעיתותיו בידיו, זה הזמן האידיאלי לפקוד את ארגנטינה ולהפיק ממנה את המירב האפשרי.
אפילו שוק הטיסות הצולע, של מה שקרוי "העונה המתה", מציע עכשיו תעריפים מוזלים ללא תקדים. הטיסה אומנם ארוכה ומייגעת, וכרוכה ב-17 שעות מורטות-עצבים, אבל מה הן אלה לעומת ההנאה הגדולה המצפה לנו, בסופו של דבר, מעבר לאוקיינוס האטלנטי?
דירה במקום מלון הדרך הזולה ביותר להתגורר בארגנטינה היא שכירת דירה, כשמעניהן של סוכנויות ההשכרה ותיאור הדירות מצויים למכביר באינטרנט. לעומת שהייה במלון בבואנוס-איירס, שתעריפיו מגיעים עד ל-100 דולר ללינת לילה עם ארוחת בוקר, משתלם הרבה יותר לשכור דירה פרקטית, כפי שעשינו אנחנו במרוצת החודש ומחצה של שהותנו. שכירתה עלתה לנו, בסך-הכל, 600 דולר לכל התקופה, עם ערבון של 500 דולר, שהוחזר לנו בתום השכירות. דירת הסטודיו שלנו ממוקמת באזור המרכזי ושוקק החיים של בואנוס-איירס (מדרחוב רקונקיסטה, שהוא אחד ממרכזי הקולינריה והבידור) וכוללת חדר ענק, טלפון עם שיחות מקומיות ללא תשלום, חדר-אמבטיה ונוחיות, מטבח קומפקטי עם מקרר וכל האביזרים הדרושים להכנת ארוחות, ואפילו מוצרים בסיסיים של מזון ושתייה לימים הראשונים.
בית הדירות הוא במתכונת מגדל-מגורים מפואר בתל אביב, עם שוער ואיש-משק, המופקדים על אבטחת הדיירים, על תחזוק ושמירת הסדר והניקיון. מסביב לבית יש חנויות ומסעדות ובתחשיב סופי שערכנו, הסתבר כי שילמנו, בסך-הכל, מעט מעל 13 דולר ליום-שכירות, וחסכנו בכך סכום ניכר, יחסית, שהיה עלינו לשלם לו התגוררנו במלון.
למרות האפשרות שנקרתה בידינו להכין בעצמנו ארוחות בדירה השכורה, נמנענו מעשות זאת, בהתחשב בכך שתעריפי המסעדות מגוחכים ממש לכיס הישראלי. ארוחת-בוקר, למשל, עם קפה וקרואסון, אמפנדה וריבה, ביצה וסלט-פירות, מסתכמת ב-15 פזו (15 שקל) בלבד; ארוחת-צהריים או ערב אינה עולה על 40 פזו (40 שקל), אז משוגע מי שמבשל בבית.
זול להפליא מלבד הקולינריה המשובחת והזולה כל כך, כדאי לקנות כאן במיוחד מוצרי-עור (ארגנטינה היא יצואן העור מספר אחת בעולם) הזולים להפליא (כמחצית ממחירם בארץ). המדובר בנעליים, בתיקים ובארנקים. חליפות ובגדי-גברים זולים אף הם להפליא.
מי שנזקק במהלך תיורו לרופא-שניים (רפואה מעולה) ישלם כעשירית מהתעריפים הנהוגים בארץ; ומי שנזקק למשקפיים אופטיים (מסגרת ועדשות), ישלם כרבע ממחירם בישראל.
ולבסוף: תעריפי הטיסות הפנימיות והאוטובוסים הבינעירוניים זולים להפליא. טיסה פנימית בארגנטינה למרחק של 500 ק"מ תעלה 150 פזו (150 שקל) ונסיעה לאותו מרחק, באוטובוס בינעירוני מהודר, בן שתי קומות, עם כורסאות מרופדות בעור ההופכות למיטות, עם ארוחה המוגשת על-ידי צוות-דיילים, מקרר, מיכלי קפה ומים, ושירותים, מחירה בסף הכל 40 פזו (40 שקל).
אז מה הפלא שמן התחנה המרכזית הענקית בבואנוס איירס, בעלת 100 הרציפים, יוצאים המוני תיירים - רבים מהם ישראלים – לכל קצווי אמריקה הלטינית, כשהם חולפים על פני נופים מדהימים, עם טעם של עוד, שהטיסה המהירה מחמיצה אותם.
