יוהרתו של ביבי לאחר נפילת המחשבים בבחירות במפלגת העבודה ('אצלנו לא ייפלו המחשבים'), שיעשעה השבוע אפילו את אוהדיו. הנפילה בעבודה הייתה רק פרומו לניהול הכושל אותו הפגין הליכוד, וכך גם תנוהל כנראה מדינת ישראל אם וכאשר הליכוד יחזור לשלטון.
הדמוקרטיה הדמו-אמריקנית של ביבי, התחלפה השבוע בהדיפת בחירת חברי המרכז אחורנית ו"ארגון" מחדש של ביבי, אשר כלל את קידום אנשיו ודחיקת פייגלין למקום בלתי ריאלי. אכן, דמוקרטיה ראויה לציון,אך זוהי כנראה הדמוקרטיה האמריקנית אשר עטתה על עצמה גלבייה, על-מנת להתאים עצמה למזרח התיכון.
זוהי חרב פיפיות אשר תחזור אל ביבי, וביתר שאת: קשה להניח כי התנהלותו, אשר למעשה רמסה את בחירתם של המוני מתפקדי הליכוד, תעבור ללא תגובה. וגם אם ה"רה-ארגון" יישאר כפי שדרש יו"ר התנועה, הליכוד הוכיח פעם נוספת כי אינו מסוגל להשתחרר מן הדילים המפורסמים, מן הארגון הכושל, מן היוהרה אשר מאחוריה ריק מוחלט, וכי המודל אשר ביבי כה שואף אליו - אמרקניזציה של עצמו ושל ישראל - נחל תבוסה מוחצת ומשפילה.
ובזאת לא תמו צרותיו של הליכוד, נהפוך הוא; הן רק החלו, והדיפת טענותיו כי אולמרט ולבני יחלקו את ירושלים באה ממקור בעל אינטרס מובהק, אך יש להניח כי אמת ביסודן.
והיו נא בטוחים כי הינף עפעף בלבד מצדה של ארה"ב, יביא את ביבי להתקפלות מיידית מכל עמדותיו הלאומניות-לאומיות, וגם בני בגין ובוגי יעלון לא יועילו. נהפוך הוא, הם יזיקו לביבי עצמו.
לכן, ישחקו נא הנערים לפנינו. בצומת כלשהיא ייאלצו אותנו להיפרד מן הגלביות ואז יסתבר לכולנו, כי מתחתן המלך הוא עירום, והגלבייה הייתה כסותו האחת והיחידה.