מר"צ ושחרור אסירים

כבר ימים מספר מתנהל מסע תקשורתי עתיר אמצעים ומשופע בכוכבי התקשורת לחיזוקן של מפלגת השמאל הקיצוני, החדשה והישנה, המחודשת והמתחדשת. לפי נפח הכיסוי התקשורתי מר"צ מייצגת את מרביתו של עם ישראל, מפלגה עצומת מימדים של עשרות חברי כנסת ומאות אלפי מתפקדים. לפני שבוע ערכה מפלגת התקווה, 1,200 מתפקדים, את ועידתה הראשונה, ובחרה יושב-ראש וכוורת מובילה. המפלגה זכתה לאזכור תקשורתי של 10 שניות בתקשורת הממוסדת אך לא אחרי שבע בבוקר. מר"צ, עם ועידה של כאלף משתתפים ושמונה מאות ושבעים בוחרים זוכה לחשיפה תקשורתית של שעות, בכל אמצעי התקשורת, בכל הערוצים, בכל האתרים, ממש פיל בין העכברים. העיסוק הנוסף של התקשורת הוא בשחרור הסיטוני של רוצחים מועדים מבתי הכלא על שום היותם ערבים. בשאט-נפש גלוי דיווחה התקשורת על הניסיונות הנואשים של נפגעי הטרור לעכב את שחרורו רוצחי בניהם בנותיהם וסבתותיהם, וצהלה עת אישר הבג"צ, עוד סניף של מר"צ, את שחרורם של כלבי המלחמה כמחווה לסגנו של הרוצח מספר 1, יאסר ערפאת. עוד ועוד עורכי-חדשות, כתבים ופרשנים מזנקים מן התקשורת אל הפוליטיקה השמאלנית, הוכחה מוצקה לנטיות ליבם, ולהטייה שהכניסו לתקשורת עת הכבידו ידם על המיקרופון, המקלדת ומכונת הדפוס. יש קשר ברור בין האהדה התקשורתית לתופעה שולית סהרורית, אנטישמית ומסוכנת כמו מר"צ לבין התרת המחסום של כלבי המלחמה. אהבת הרוצחים מבית מר"צ משתלבת היטב עם האנטישמיות של המפלגה השולית שהצליחה דרך שליטתה באמצעי התקשורת להשליט את מרותה על מדינת היהודים ועל נבחרי העם. בנוכחות הטייה שכזו הציבור לא יכול להאמין למילה הנאמרת בתקשורת ה"חופשית". בנוכחות הטייה כזו הציבור איננו יכול ללמוד על הקמת חלופות לשלטון ללא מצרים של התקשורת האנטישמית בחיינו. הנחמה היחידה בכיסוי המופרז של התקשורת היא שאילן גילון, עוד יצור תקשורתי חסר כל מידה תרומית, מצוי מעתה בטווח הגראד, ויחווה על בשרו את הגורל שהוא מייעד לציבור נאמני העם והארץ.