זה יכול היה להיות רקע מושלם לסדרת ריאליטי קפקאית: בוקר בהיר אחד העולם התעורר וגילה שהוא נמצא בתוך וילה גלובאלית. איש לא שאל לדעתו, פשוט דחקו אותו פנימה ונעלו את הדלת.
מלמעלה צופה עינו הפקוחה של "האח הגדול" - הסדר החברתי החדש בעידן הגלובלי - ומחייבת אותו להסתובב לפי כללי משחק אחרים. שישה מיליארד אנשים צריכים להתחיל לחיות כמו משפחה אחת, להבין שכולם קשורים ותלויים זה בזה באופן מוחלט. נשמע פנטאסטי? אבל זה בדיוק מה שקרה בעקבות המשבר האחרון. תשאלו את אלפי העובדים שאיבדו את משרתם בלונדון ובקרית שמונה בגלל שוק הנדל"ן האמריקני. אפילו מדינאים כמו ניקולא סרקוזי וגורדון בראון מבינים שהעולם הישן מת. מבינים, אבל ממשיכים להדביק לו כוסות רוח לגב ולקוות שיקום לתחייה.
הסיוע והרגולציות הממשלתיות המוצעים כעת, אינם תחליף לשינוי הגישה המהותי שדורשים החיים בווילה הגלובלית. מדוע? מפני שקשה מאוד לעשות רגולציה לפרפרים. רבים וטובים כבר כתבו שמשבר ה"סאב פריים" הוכיח את כוחו של פרפר אגואיסטי אחד לחולל טורנדו פיננסי כלל עולמי. אך כיצד נוכל למנוע ממנו לנופף בכנפיו החמדניות בכל פעם שיתחשק לו, ולהעיף את העולם לכל הרוחות? לא נוכל. לפחות לא בשיטות שנקטנו עד כה.
יש רק דרך אחת לעשות זאת: חינוך.
לנסות על הגריל בובליל חדש וכשאני אומר חינוך, איני מתכוון רק לבתי ספר, כיתות וספרי לימוד. חינוך זו גם שטיפת המוח של הוליווד, העיתונים, וסדרות הריאליטי בטלוויזיה. חינוך זה הלך המחשבה השולט בעולם, אותה תפיסה שהובילה לפרוץ המשבר הנוכחי. ואם הסב-טקסט העיקרי היום, הוא שלנצל ולהרוויח אחד על חשבון השני זה הדבר הכי "קוּל" שיש, אז אל תתפלאו שוול-סטריט הפך לרחוב בלי מוצא. ומצד שני, אפקט הפרפר, יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך: כשם שפעולות אגואיסטיות הובילו לקריסת המערכת, כך יכולות פעולות חיוביות להביא לשגשוגה מחדש.
כצעד ראשון, כל אחד מאיתנו צריך לשים את הציניות בצד ולהבין שאנחנו, כלומר עם ישראל, מחזיקים בידינו את המפתח שכל הדיירים בווילה הגלובלית מחפשים. ולא, איני מתכוון ל"כבדהו וחשדהו, ואם לא בא לך שפדהו" של בובליל, אלא לעקרון הקבלי שעליו נבנה העם הזה, "ואהבת לרעך כמוך".
העוגן של החינוך הגלובלי החדש, חייב להתבסס על הרעיון שדאגה לזולת היא דאגה לעצמי, ולנו יש כאן זכות יוצרים מיוחדת. כאשר נתחיל לשלב את המסר הזה ברשתות התקשורת ובתוכניות הלימוד שלנו, נוכל לשמש כמודל חיובי לכל העולם. אפשר למשל להתחיל מתוכנית ריאליטי חדשה, שבה האתגר הוא לחיות ביחד בהרמוניה ובהסכמה, במקום להדיח ולרמוס זה את זה באכזריות. תוכנית שבה האגו עצמו הוא זה שעולה כל יום על הגריל, והמנצחים האמיתיים הם אנחנו.
נשמע אוטופי? אולי. אבל האם לא הגיע הזמן לנסות?
